קרב מגידו, שנערך בין פרעה תחותמס השלישי לבין ערי-מדינה כנעניות בסביבות 1482 לפנה"ס, מתואר לעתים קרובות כ"קרב הראשון בהיסטוריה". זה כמובן לא נכון. זהו פשוט הקרב הקדום ביותר שפרטיו מקובלים באופן נרחב כאמינים על ידי החוקרים.
עם זאת, ישנו תיאור נוסף של קרב מאות שנים קודם לכן - קרב שעבורו יש בידינו מידע מפורט יחסית, כולל זהותן של מספר אומות ושמותיהם של 13 מנהיגים שונים. זהו קרב שעבורו יש לנו מפות מערכה מפורטות, כולל נתיבי התקפה, מילוט ואתגרים טופוגרפיים; פרטים על טקטיקות גרילה והתערבות; יישוב סכסוכים וחלוקת שלל. יש אף תיאור של יחסי משפחה וארגון משק הבית. כל המידע הזה מצוי ב-340 מילים של טקסט שמי עתיק – שבתרגום לאנגלית מגיע לכ-600 מילים(לשם השוואה, טקסט זה ארוך כמעט פי שבעה מזה שנשמר על אסטלת תל דן, וכשליש מזה של אסטלת מישע).
עבור חוקרים רבים, יש רק "בעיה" אחת עם תיאור זה: הוא נמצא במקרא. ולא סתם, אלא בספר "החשוד" ביותר מבחינה היסטורית – ספר בראשית.
חוקרת המקרא מרי ג'יין שיניו סיכמה את הספקנות הזו כלפי בראשית י"ד כתיאור "כמעט מונוטוני בפירוט שמות ומקומות, שאף אחד מהם לא ניתן לאימות באמצעות מקורות חוץ-מקראיים. זה מעורר אי-נוחות רבה בקרב החוקרים... [זה] מעלה שאלות מטרידות רבות באשר להיסטוריות של הפרק כולו. כאילו, אולי זה באמת לא נכון, אחרי הכל" ("בראשית י"ד: אברהם וארבעת המלכים"; הדגשה נוספה במקור לכל אורך הספר).
למרות שחסרים מספר פרטים היסטוריים וארכיאולוגיים, הערכה זו אינה יכולה להיות רחוקה יותר מהאמת. למעשה, ישנן ראיות חזקות, לא רק למצב הגיאופוליטי הכללי בזמן הסכסוך הזה, אלא גם לזהותם של כמה מדמויות עצמן.
במאמר זה נסקור את מלחמת העולם הראשונה "האמיתית"—"קרב העמים" האפית המתועד בבראשית י"ד - ואת הראיות יוצאות הדופן התומכות בו.
סקירה כללית
התיאור בבראשית י"ד מתרחש בימי חייו של אברם, בראשית שהייתו בכנען. הפרק מתחיל בתיאור קואליציה של ארבע ישויות מדיניות חזקות, בראשות כדרלעמר מלך עילם. מלך זה מתקדם כנגד ברית מורדים של חמש ערי-מדינה הממוקמות באזור בקעת הירדן-ים המלח.
המקרא מתאר את הציר המזרחי בן ארבעת המלכים כמי שמביס בקלות את גוש חמשת המלכים מעבר-הירדן וסלל לעצמו נתיב חורבן רחב אף יותר ברחבי דרום הלבנט. בין שלל המלחמה שנאסף מהעיר סדום המפוארת היה לוט, אחיינו של אברם, כולל משפחתו ורכושו.
כאשר שמע אברם על לכידתו של לוט, בבראשית י"ד, י"ד נאמר שהוא גייס את "וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן" (עיר בשם ליש בימי אברם—שופטים י"ח, כט). משם, כוחותיו של אברם תקפו את הפולשים בסגנון גרילה בלילה, גברו על הצבאות במסעם חזרה לסוריה, ובסופו של דבר אילצו את שחרור השלל והעבדים שנשבו. "וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם" (בראשית יד, טז). הפרק מסתיים בתיאור שובו של אברם כמנצח וחילופי הדברים ב"עמק המלך" עם מלכיצדק (מלך-כהן שלם) וברע (מלך סדום).
מיקום הסכסוך
בחקירת ההיסטוריות של הסיפור, עלינו תחילה לקבוע את המסגרת הכרונולוגית של האבות המקראיים הללו. לעתים קרובות זו יכולה להיות הסוגייה השנויה ביותר במחלוקת, אך בהתבסס על התכנסות הראיות, נראה היכן נמצאת ההתאמה הטובה ביותר.
במאמרים קודמים, תארכנו את האבות המקראיים למחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס, כאשר אברהם אבינו היה בזירה בין המאות ה-20 ל-18 לפנה"ס. תיארוך זה מבוסס על מה שמכונה לעתים קרובות מודל "יציאת מצרים מוקדמת" ו"שהות קצרה" (ראו המאמרים שלנו "מהי מסגרת הזמן הנכונה ליציאת מצרים וכיבוש הארץ המובטחת?" ו-"מתי היה עידן האבות?"). מבלי להיכנס כאן לדיון זה, אחרים עשויים להסיק את אותן מסקנות כרונולוגיות כלליות מהמודל הפופולרי יחסית של "יציאת מצרים המאוחרת" ו"שהות ארוכה."
מבחינה כרונולוגית, מסגרת זמן זו מתאימה לראיות הארכיאולוגיות של מה שמכונה תקופת הברונזה התיכונה ii (בסביבות 2000–1550 לפנה"ס). לדוגמה, ידוע מבחינה ארכיאולוגית כי רבות מהערים המוזכרות בסיפורי אברהם נוצרו במהלך החלק הקדום-אמצעי של תקופת הברונזה התיכונה ii (ערים כמו ירושלים, חברון, שכם ודמשק).
למרות שאחרים, ההולכים אחר סכמות כרונולוגיות שונות, ניסו להציג הצעות חלופיות (במיוחד תומכי מודל יציאת מצרים מוקדמת-שהות ארוכה, שמציב את האירועים בסוף האלף השלישי לפנה"ס), נראה כי דווקא בתקופת הברונזה התיכונה ii — בסביבות המאה ה-19 עד המאה ה-18 לפנה"ס — אנו רואים את התכנסותם של הנתונים ההיסטוריים במלוא משקלם.
ראשית, בואו נסתכל על דמות המרכזית: העילמים.
מכונת הרס בהובלת עילם
"וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע..." (בראשית יד, א'-ב'). לא ברור באופן מיידי מפסוקים אלה מי הוביל את הקואליציה. אפשר להניח שזהו המלך המופיע ראשון ברשימה, אמרפל. למעשה, שמות השליטים (משני הצדדים) רשומים כאן לפי סדר אלפביתי. רק בפסוקים ד'–ה' מתגלה מנהיג הציר הזה: "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדוּ [מלכי בקעת הירדן] אֶת- כְּדָרְלָעֹמֶר ; וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָרָדוּ. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר , וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ..."
כדרלעמר, מלך עילם—מחוז מרוחק ששכן בחופיו המזרחיים של המפרץ הפרסי בדרום איראן של ימינו—היה בבירור השחקן המאחד המרכזי בסיפור הזה. בעוד שהשמות האחרים מופיעים פעמיים, שמו של כדורלעמר מוזכר חמש פעמים בבראשית י"ד, והרשימה השנייה, שאינה בסדר אלפביתי (פסוק ט'), מתחילה עם כדורלעמר. בשני מקרים בפרק זה, שלושת המלכים האחרים מתוארים כנמצאים "אתו".
סצנה זו, בה עילם הדומיננטי יוצר ציר עם כוחות סמוכים, משתקפת במדויק במקורות ההיסטוריים. היסטוריונים מתייחסים אליו כאל תקופת "הכיבוש העילמי".
עדויות ארכיאולוגיות מעידות על כך שבסביבות שנת 2000 לפנה"ס עילם בזזה את אור ובכך שמה קץ לדומיננטיות של הממלכה השומרית. עילם זינקה לשיאים חדשים של כוח, בעיקר בתקופת שושלת סוקלמה ("הווזיר הגדול") העשירה (החל מסביבות 1900 לפנה"ס). האינטרסים הדיפלומטיים, המסחריים והצבאיים של עילם בתקופה זו השתרעו מזרחה עד הודו ומערבה עד הלבנט. סחורות משני קצוות המרחב העצום הזה התגלו בשושן, בירת עילם, וממחישות היטב את הכתוב בבראשית י"ד, ד'—זרימת הסחורות הלבנטיניות אל מעבר למפרץ הפרסי.
"עילם הפכה לאחת הממלכות הגדולות והחזקות ביותר במערב אסיה, עם אינטרסים דיפלומטיים, מסחריים וצבאיים נרחבים הן במסופוטמיה והן בסוריה", כותב ההיסטוריון טרבור ברייס. "שטחיה השתרעו צפונה עד הים הכספי, דרומה עד המפרץ הפרסי, מזרחה עד אזורי המדבר של קוויר ולוט, ומערבה אל תוך מסופוטמיה" (מדריך רות'לדג' לעמים ולמקומות במערב אסיה העתיקה).
האגיפטולוג המנוח פרופסור קנת' קיטצ'ן סיכם את המציאות הגיאופוליטית של עילם כמרכז העומדת מאחורי בראשית י"ד בספרו המופתי משנת 2006, על מהימנות הברית הישנה:
זה אך ורק בתקופה ספציפית זו (2000–1700 לפנה"ס) שממלכת עילם המזרחית התערבה באופן נרחב בפוליטיקה של מסופוטמיה—באמצעות צבאותיה—ושלחה את שליחיה הרחק מערבה אל סוריה, אל קטנה. עילם לעולם לא נקטה שנית במדיניות כה רחבת-יריעה. לכן, מבחינה גיאופוליטית, חובה להתייחס ברצינות לברית המזרחית המוזכרת בבראשית י"ד כזיכרון קדום שהשתמר בספר בראשית הקיים.
קיצ'ן מוסיף כי "מ-2000 לערך ועד 1750 (מקסימום 1650), זו התקופה היחידה שבמהלכה בריתות כוח נרחבות היו נפוצות במסופוטמיה ועם שכנותיה. בריתות של ארבעה או חמישה מלכים היו אז דבר שבשגרה ואף צנועות."
הבה נבחן את שמות המלכים המוזכרים—החל משליט עילם—תחת מטריה עילמית זו של תחילת האלף השני לפנה"ס.
כדרלעמר, מלך עילם
למרות שהשם כדרלעמר אינו ידוע (עדיין) מחוץ לסיפור המקראי, הוא נושא את סימני ההיכר של שם שליט עילמי אותנטי. החלק הראשון של השם, -כּדר-, ( כאשר יתכן ותעתיק מדויק יותר שלו בעברית הוא : כדור-) מתאים לאלמנט-שם העילמי הנפוץ קודור- (לחלופין קוטיר-). זהו אלמנט שם אותו נשאו מספר שליטים עילמיים, כולל מתקופת הסוקלמה.
החלק השני של השם, -לעמר תואם באופן מדויק את Lagamar—אל מהעולם התחתון, שמשמעות שמו "חסר רחמים." הכתיב העברי (לעמר-) תואם אף יותר לשם זה ממה שמגלה המילה האנגלית, כאשר הוא נושא בתוכו עיצור גרוני שמי שלעיתים מתועתק כ- g, מה שלחילופין הופך אותו ל- lagomer. תרגום השבעים מהמאה השלישית לפנה"ס ליוונית מתעתק את שמו של כדרלעמר בהתאם: Χοδολλογομορ (חודולוגומור, Khodollogomor).
לכן, כדרלעמר הוא ייצוג מדויק של השם כודור-לגמר—שם הולם להפליא לשליט עילמי, שפירושו "עבד לגמר."
מבחינה אטימולוגית, ניצב בפנינו סימן לאותנטיות. אך מה באשר להיעדר שליט עילמי ידוע בשם זה? לדברי האשורולוגית ד"ר סטפני דאלי, זה "לא מפתיע, שכן היו מספר מנהיגים עילמיים בו-זמניים באותה תקופה," אשר "מכונים לעתים קרובות בתוארם, 'ווזיר גדול', ולא בשמם" (העיר בבל: היסטוריה, סביבות 2000 לפנה"ס–116 לספירה, 2021).
ומה לגבי שאר השליטים הנזכרים? האם ניתן לזהותם בוודאות?
אריוך מלך אלסר
השליט השני המופיע ברשימה בבראשית י"ד, א' הוֻא אריוך, מלך אלסר. יש ויכוח בנוגע למלך זה ולשטח עליו שלט. אף על פי כן, ישנה דמות בעלת שם זהה ששלטה על ישות מדינית בעלת שם דומה, שלדעתי היא ההתאמה הנכונה (זיהוי שעד לעשורים האחרונים היה מובן מאליו): אריאקו, מלך לרסה.
הכנעתה של אור בידי עילם הביאה ליותר מאשר כינונה של עילם כמעצמת-על אזורית; היא גם אפשרה את התפתחותה של ממלכת "איסין-לרסה." ממלכה קטנה זו נוסדה תחילה בעיר איסין, אך מאוחר יותר הודחה והתבססה בעיר לרסה. מדינת לרסה, ששכנה במסופוטמיה התחתונה (דרום מזרח עיראק של ימינו), התקיימה 150 שנה בלבד, בעיקר במהלך המאה ה-19 לפנה"ס. השליט האחרון של ממלכת לרסה לפני קריסתה היה רים-סין הראשון.
רים-סין היה שמו האכדי. שמו השומרי זוהה זה מכבר כ- אריאקו—לפיכך, בשם, בתקופה ובמקום, אריאקו מלרסה מהווה התאמה מובהקת לאריוך מאלסר. כה מובהקת, למעשה, עד שבמחקרים מוקדמים היה מקובל לזהות את רים-סין הראשון עם אריוך המקראי. דוגמאות לכך כוללות את ספרו של פרופ' איירה מוריס פרייס משנת 1904 ״מספר שרידים ספרותיים של רים סין (אריוך), מלך לרסה״ והן את הערכתו של האשורולוג ד"ר ויליאם מוס-ארנולט של מלך זה "אשר המדע נוהג לזהות עם האריוך (ארי-אקו), מלך אלסר, המוזכר בבראשית פרק י"ד" (מסמכים ארכיאולוגיים אחרונים, 1906).
תדעל, מלך גוים
ומה באשר תדעל, מלך גוים? גוים היא מילה עברית שמשמעותה "אומות" או "עמים" (כפי שמופיעה בתרגומים רבים לאנגלית). דמות זו נחשבת זה מכבר כחיתית, או "פרוטו-חיתית", בשל ההקבלה הלשונית בין שם זה לבין שמותיהם של מספר שליטים חיתים מאוחרים יותר, החל מהמאה ה-15 לפנה"ס, ובראשם תודחליה הראשון (Tudhaliya I).
למעשה, תודחליה הראשון אינו השליט האנטולי הראשון הנושא שם זה. כפי שמצוין בפירוש פיק, "שמו של תדעל הוא ודא (עברית, תדעל), המופיע באוגרית כ- תדגל, [המקביל ל] תודחליה בחיתית ו- תודחול'ה בטקסטים של ספארטולי.... שם זה נפוץ בטקסטים הקפדוקיים מהמאה ה-19 לפנה"ס ומופיע לעתים קרובות בין שמותיהם של מלכים ואצילים חיתים במאות מאוחרות יותר.״
דאלי מוסיפה בפרסומה משנת 2021: "ראיות חדשות לזיהוי תדעל, המוכר זה מכבר כקיצור לשם המלכותי החיתי תודחליה, מצויות בלוח חרס ממושבת הסוחרים הפרוטו-חיתית בכַּנֵש . הוא היה ׳שר המשקים', תואר למנהיג צבאי. באותה תקופה, כַּנֵש נכבשה על ידי פיתאנה, מלך העיר קוששארה הלא מזוהה, בית אבותיהם של מלכי החיתים הקדומים ביותר" (במקור).
אפילו התואר הטריטוריאלית המעורפל יותר עבור תדעל/תודחליה מקראי זה מתאים. כַּנֵש עצמה בולטת במיוחד כמקום רב-תרבותי ורב-לשוני—ובאופן כללי יותר, ההתייחסות ל"עמים" או "אומות" (גויים) הולמת את "אופיו המפוצל של הכוח הפוליטי באנטוליה במאות ה-19 וה-18 לפנה"ס, כפי שזה משתקף בארכיונים של סוחרים אשוריים בקפדוקיה" (קיצ׳ן, תקופת האבות: מיתוס או היסטוריה, 1995); ראו גם בנספח 1, בסוף מאמר זה). קיצ'ן ציין עוד כי השם תדעל/תודחליה "מהווה הקבלה ראויה ל'מנהיגים העליונים', ruba'um rabium, הידועים באנטוליה במאות ה-20–19, או כראש קבוצות לוחמים" (על מהימנותה של הברית הישנה).
עתה אנו מגיעים לשליט האחרון בציר ארבעת האומות שלנו—זה הנזכר ראשון בבראשית י"ד, א', אך אותו שמרתי במכוון לסוף. זאת כיוון שאני מאמין שדווקא דמות זו היא שמחברת בין כל החלקים, המפתח ליצירת התמונה ההיסטורית שמאחורי הסיפור בבראשית י"ד—מלך שזהותו, במילותיו של פרופסור פרייס, "נקבעה בוודאות."
אמרפל, מלך שנער
בערך "אמרפל" ב אנציקלופדיה היהודית משנת 1906 נכתב: "זהות השם הייתה נושא למחלוקת בקרב אשורולוגים זה מכבר... [אברהרד] שרדר היה הראשון שהציע שאמרפל הוא חמורבי, מלך בבל, המלך השישי בשושלת בבל הראשונה. זוהי כיום הדעה הרווחת הן בקרב אשורולוגים והן בקרב חוקרי הברית הישנה." מוס-ארנולט מתייחס אליו במפורש כאל "חמורבי, אמרפל של הברית הישנה" (הערה במקור).
די לומר שזה לא המצב במחקר המודרני—החוקרים נרתעים הרבה יותר מהשוואה ישירה בין דמויות היסטוריות למקבילותיהן המקראיות. ובכל זאת, זיהויו של חמורבי כאמרפל נפוץ יחסית ולא בלי סיבה.
שנער ידועה כשם מקביל לשומר—השם העתיק של בבל, ישות מדינית ששכנה באותה עת צפונית-מערבית ללארסה. ובאשר לשם מלך זה, חמורבי,ַ המופיע גם בצורת התעתיק עַמורפי, הוא דומה להפליא לשם העברי אֲמַרְפַּל; מבחינה פונטית, השמות תואמים זה את זה, בעיקר למעט ה-ל האחרון.
הוצעו הסברים שונים לנוכחותו של עיצור סופי זה. אני מאמין שדבריו הבאים של האשורולוג מארק ואן דה מירופ עשויים לספק את התשובה הטובה ביותר לשאלה זו (אם כי הוא אינו מתייחס כאן לנושא זהותו של אמרפל):
"חמורבי ... זכה לשבחים יוצאי דופן ביחס למלכים אחרים בשושלתו. ייתכן כי הכבוד הגדול ביותר לו הוא זכה היה הכללתו בין האלים במהלך חייו. בשיר אחד, הוא נקרא האל חמורבי, הרועה הטוב ... במקביל, אנשים קראו לילדיהם על שם חמורבי. השם חמורבי-אילי, שפירושו 'חמורבי הוא אלוהי', הופיע—דבר חסר תקדים בשושלת שלו. ההתייחסויות לחמורבי כאל היו כנראה בהשראת מסורת דרומית, שבה מלכים הועלו לדרגת אל באופן קבוע במהלך חייהם" (המלך חמורבי מבבל: ביוגרפיה).
השיר הנ"ל מגיע מ"ממלכת לרסה לשעבר, שם הסופרים עדיין נהגו לכתוב את שם המלך עם מְכַוֵּן אֱלֹהִי", כותב ריינטס דה בור. "חמורבי עצמו מצהיר בכתובת מלכותית שהוא שם את שמו בפי העם כדי שיכריזו עליו מדי יום כ'כשמו של אל'" ("'חמורבי-הוא-האל שלי!': שמות פרטיים בסילופוריים ואידיאולוגיה מלכותית בתקופת בבל העתיקה").
על כן, השם אמרפל—כלומר חמורבי-איל או עמורפי-איל—עשוי לשקף את הגרסה ה״מואלת״ של שמו של שליט זה.
הדרו של חמורבי
מבין כל מלכי בבל המוקדמים, חמורבי הוא ללא ספק הידוע והמשפיע שבהם. העותק העיקרי של הטקסט המשפטי שלו, "קוד חמורבי", שמור במוזיאון הלובר; העתק שלו שמור במטה האומות המאוחדות בניו יורק. דיוקנו של חמורבי מעטר את אולם בית הנבחרים של בניין הקפיטול האמריקאי, ממש ליד זה של משה—אחד מ-23 תבליטי שיש של אנשי חוק בולטים בהיסטוריה. חמורבי ידוע בכך שהוביל את בבל אל מחוץ לאלמוניות יחסית כממלכה קטנה לשיאי כוח בעלי משמעות.
הוא גם הדמות המרכזית שסביבה נעה הכרונולוגיה הקדומה. הכרונולוגיה הגבוהה, אותה אני מעדיף ברוב המקרים, מתארכת את 42 שנות שלטונו של חמורבי למאה ה-19 לפנה"ס. הכרונולוגיה התיכונה הפופולרית יותר מתארכת את שלטונו לתחילת המאה ה-18 לפנה"ס. עבור אלו העוקבים, הכרונולוגיה הגבוהה מתיישבת טוב יותר עם הכרונולוגיה המסורתית של המקרא (בפרט ביחס ל-480 השנים שבין יציאת מצרים לבניית בית המקדש של שלמה במלכים א' ו':א'); לחלופין, הכרונולוגיה התיכונה מתיישבת יותר יותר עם הגרסה של תרגום השבעים (המציינת 440 שנים במלכים א' ו':א' - ראו כאן לפרטים נוספים).
מבלי להסתבך בסכמות שונות, יש לנו תרחישים כרונולוגיים סבירים שונים (כלומר, המאה ה-19 או ה-18 לפנה"ס) אבל אותה נקודת הצטלבות ביחס לשלושה מתוך ארבעת המלכים האנטגוניסטיים שלנו:
- אמרפל משנער בתור חמורבי משומר/בבל
- אריוך מאלסר בתור אריאקו/רים-סין i מלרסה (בזמן המחצית הראשונה של שלטונו של חמורבי)
- תדעל מגוים/עמים בתור תודחליה מכַּנֵש (גם כן בן זמנו של חמורבי)
זה משאיר את כדרלעמר (קודור-לגמר) מעילם כיוצא מן הכלל הבלתי מזוהה היחידי; אף על פי כן, שוב, סוג שם וישות פוליטית אלו משתלבים היטב באותה תקופה, במהלך שושלת סוקלמה של עילם.
מה לגבי המגינים?
האם ניתן לומר משהו על הצד השני - בּרע מסדום, ברשע מעמורה, שנאב מאדמה, שמאבר מצבויים ומלך בלע?
לא ממש. ייתכן שאין זה מפתיע כי ישנן הרבה פחות ראיות חומריות לשליטים של אזור בקעת הירדן וים המלח במהלך האלף השני לפנה"ס. מבחינה ארכיאולוגית, אנו כן יודעים על קיומן של מספר ערים בבקעת הירדן בתקופה זו; עם זאת, כמעט ואיננו יודעים דבר על אף אחד מהשליטים הללו. בהקשר זה, ראוי לציין שגם הסיפור המקראי עצמו, בעוד שהוא מזכיר כל אחד מהמלכים מספר פעמים בתיאור, אינו מזהה את מלך בלע בשמו.
בנוסף, כשמדובר בשמותיהם של מנהיגי סדום ועמורה—ברע וברשע— נראה ששמות אלה מפגינים משחקי מילים, דבר נפוץ במקרא עבור דמויות מפוקפקות. במילותיו של פרופ' רונלד הנדל: "שמותיהם הפרטיים של בֶּרַע (בֶּרַע; בֶּרַע) מלך סדום ומלך בִּרְשַׁע (בִּרְשַׁע; בִּרְשַׁע) מעמורה הם סמליים—פירושם 'עם רוע' (בֶּרַע) ו'עם רשע' (בְּרֶשַׁע), וחושפים את אופיים המוסרי הרע" ("אברהם מביס את כדרלעמר, מלך הפרוטו-פרסים").
לא ניתן לדעת האם שמות אלה הם סמליים לחלוטין או מהווים משחק מילים על שם מקורי בעל צליל דומה—תופעה הניכרת ביחס למספר דמויות מקראיות אחרות, כגון נמרוד, כּוּשָׁן רִשְׁעָתַיִם, אִישׁ־בֹּשֶׁת, מְפִיבֹשֶׁת וירובשׁת.
מתן השמות הלא מחמיא למלכים אלה אינו מפתיע, בהתחשב בתיאור מיד לאחר מכן של חורבן סדום ועמורה (בראשית י"ח-י"ט). אגב, במסגרת הכרונולוגית הרחבה יותר שלנו, זה מתאים היטב לחורבן תל אל-חמאם—מועמד מרכזי לסדום, שקיצה מתוארך על ידי החופרים לזמן כלשהו בין המאות ה-18 וה-17 לפנה"ס.
שחזור הנוף ההיסטורי
אם נניח בצד את מלכי עמק הירדן ונתמקד אך ורק ביריביהם, ולאור המידע הנ"ל, הייתי מסכים עם דאלי שהסיפור בבראשית י"ד "מקושר בצורה הטובה ביותר לשליטים זרים בראשית ימי שלטונו של חמורבי". זה מתבסס על כך ששלטונו של אריוך/אריאקו חופף את החלק הראשון של שלטונו של חמורבי והעובדה שאמרפל/חמורבי הוא שותף זוטר בסיפור בבראשית י"ד (בהובלת עילם).
שנות שלטונו הראשונות של חמורבי תוארו כ"שלוות" מבית והתמקדו בפיתוח מדינתו הקטנה יחסית בתקופה של דומיננטיות עילמית. "עם זאת, עילם היתה חזקה ועשירה, ונראה שכולם כיבדו אותה ופחדו ממנה", כותב ואן דה מירופ. "השליט יכול היה להתערב בעניינים בבליים מקומיים, לכפות את רצונותיו ולפסוק בחילוקי דעות ... נראה כי מלכי [מסופוטמיה התחתונה] הכירו ב סוקלמה כשליט חשוב מאוד שסמכותו גוברת על סמכותם. בעת ריב, הם קיוו לתמיכתו של האחרון כדי לאכוף את תביעותיהם, ואף הרחיקו לכת ופנו לשליט העילמי כ"אב"" (במקור).
באופן בולט למדי, לאור התיאור בבראשית י"ד, לרשותו של השליט העילמי עומדים גם צבאות בבל ולרסה. פקודה אחת שנכתבה על ידי מלך העילמי לחמורבי אומרת: "החלטתי לפתוח במערכה ... גייס את כוחות העילית שלך." ועל כך משיב חמורבי: "כפי שכתבת לי, צבאי מוכן וזמין להתקפתך. ברגע שתתקוף, צבאי יעזוב לסייע לך" (arm xxvi/2 מס' 362). התכתבות דומה התקיימה עם רים-סין i, שליט לרסה—דבר המקביל באופן מובהק לתיאור בבראשית י"ד על גישתו של השליט העילמי לצבאות השכנים שנער ואלסר.
אולם, כ-25 שנה לאחר תחילת שלטונו של חמורבי, צצה "פתאום" תמונה שונה באופן דרמטי מזו של שיתוף הפעולה הקודם. עילם פנתה נגד כמה מערי-המדינה המסופוטמיות, תוך ניסיון להסית את צבאותיהם של רים-סין וחמורבי זה נגד זה. מלכים אלו, במקום זאת, התאחדו כדי להביס את עילם, מאמץ שהצליח; עם זאת, חמורבי היה מתוסכל מהתרומה הנמוכה מצד כוחותיו של רים-סין ובעקבות כך פנה נגד לרסה, כבש את הממלכה ושם קץ לשושלתו של רים-סין.
מה יכול היה לגרום לקריסה "פתאומית" שכזו של בריתות—ההסתערות הזו זה על זה והטלטלה המוחלטת בסטטוס קוו? האם ייתכן כי הדבר נבע מהיפוכי גורל במהלך מערכות משותפות במקומות אחרים—אולי מהסוג המתועד בבראשית י"ד?
בתוך כל זאת, ישנה קואליציה נוספת בבראשית י"ד שטרם דנו בה.
אברם והאמורים
אינכם אשמים אם חשבתם ששום דבר שקשור לפטריארך אברם/אברהם מעולם לא התגלה. הנחה רווחת זו הופצה ברשתות החברתיות ואפילו בפלטפורמות תקשורת מהזרם המרכזי. הניו יורקר , לדוגמה, פרסם את הדברים הבאים בשנת 2020: "במלחמה הארוכה על הדרך ליישב את המקרא עם עובדות היסטוריות, סיפורו של דוד עומד במוקד הדברים. לא קיים תיעוד ארכיאולוגי של אברהם, יצחק או יעקב. לא קיימת תיבת נח, לא קיים שום דבר ממשה. יהושע לא הפיל את חומות יריחו..." (רות מרגלית, "בנוי על חול: בחיפוש אחר האימפריה האבודה של דוד המלך"—ראו כאן לתגובה למאמר צורם במיוחד זה).
אולם, ניתן לומר משהו על אברם. כתובת כַּרְנָכּ של פרעה ששונק I/שישק מן המאה ה-10 לפנה"ס מזכירה סדרה של מקומות בדרום הלבנט, שאחד מהם נקרא "שדה אברם". למרות שאי אפשר לקבוע מהכתובת בדיוק היכן נמצא "שדה" זה, הוא בכל זאת מתאים מבחינה הגיונית ל"שדה" היחיד המוזכר מספר פעמים בהקשרו של אברם—שדה ממרא, שם שוהה אברם בזמן הסיפור בבראשית י"ד (פסוק יג).
ויש עוד: השם אברם נמצא גם בלא פחות מחמישה מסמכים בבליים נפרדים המתוארכים למאה ה-19 לפנה"ס, שנחשפו בדילבת (מדרום לבבל עצמה) ופורסמו לראשונה בשנת 1909. מסמכים אלה מתייחסים לאדם מסוים בשם אבארמה (מאוית גם אבמרמה או אבמרם). "עם אובדן המימיציה, זה יוצג בטקסט עיצורי כ-אברם", כתב פרופ' ג'ון ואן סטרס— בדיוק האיות העברי של אברם (אברהם בהיסטוריה ובמסורת, 1975). בעוד ששם זה שייך ככל הנראה לאדם אחר (בהתבסס על שם אביו השונה—ראו בנספח 2 טקסטים שונים שעשויים להיות קשורים לתרח), לכל הפחות הוא תומך בשימוש המקראי בשם זה בתקופה הנדונה.
על אברם, בראשית י"ד, י"ג מספק פיסת מידע מרכזית: "וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר , וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם". התרגום האנגלי החדש מתאר את האמורים הללו כ"בעלי ברית עם אברם" (פסוקים אחרים רומזים לכל הפחות על הקשר של אברם עם האמורים—למשל, בראשית טו:טז; יחזקאל טז:ג, מה; ראו כאן וכאן לפרטים נוספים).
הפסוקים הבאים בבראשית י"ד מתארים את אברם מכנס את כוח העבודה הנרחב שלו, שמנה 318 איש, כדי לרדוף אחר הצבאות הנסוגים. היבט שלעתים קרובות מתעלמים ממנו הוא שאל אברם הצטרפו במרדף "בני בריתו" האמורים. הדבר אינו משתמע רק מתשומת הלב המקראית שהופנתה לברית ספציפית זו, אלא גם מודגש במפורש בסוף הפרק (פסוק כ"ד).
מה שמעניין לאור כל זאת הוא העובדה שחמורבי עצמו היה אמורי—חלק ממה שמכונה שושלת האמורים הראשונה של בבל.
אי אפשר שלא לתהות: האם זה יותר מסתם צירוף מקרים שבסופו של דבר, הישות המדינית המזרחית היחידה שתמשיך לא רק לשרוד אלא גם לשגשג תהיה האמורים—בעוד ממלכת עילם קרסה ונשרפה? האם ייתכן שב"כדרלעמר והמלכים אשר היו עמו הוכו" (פסוק י"ז), ברית האמורים של אברם עצמו חסו יחסית על הכוחות האמורים המגויסים של כדרלעמר—והם שבו הביתה כדי לבסס את מעמדם ככוח הדומיננטי במסופוטמיה?
השאר היסטוריה
ישנם אלו שעשויים לראות בכך ספקולציה מוגזמת. אולם, למרות פרטים חסרים מסוימים, רמת הנתונים המתכנסת סביב החלק המוקדם של שלטונו של חמורבי הובילה מספר חוקרים להתייחס ברצינות לרעיון של רקע היסטורי לסיפור בבראשית י"ד בתקופה זו.
אחת מבין חוקרים אלה היא ד"ר דאלי, בשנות השמונים לחייה, המדברת מניסיון אישי נדיר על הגישות האקדמיות המשתנות בנוגע לסיפור מקראי זה. "לפני למעלה מחצי מאה, חוקרים רבים סברו שיש אזכורים להיסטוריה הבבלית בספר בראשית י"ד:א'-ט"ז, כולל שמות מעוותים של מלכים הידועים מכתבי יתדות בתקופת חמורבי", היא כותבת. "אז התעוררה תגובה, שהשתלטה על הנושא ופתרה את הבעיות פשוט על ידי דחייתן."
"עם זאת, ככל שטקסטים רבים נוספים הפכו לזמינים, במיוחד אלה שנחפרו במארי, ז'אן-מארי דוראן הציע חזרה לתפיסה הקודמת... ממצאי כתבי יתדות בחצור, מגידו וחברון מעידים על היכרות עם התרבות הבבלית במקומות אלו" (במקור).
התוצאה הסופית? "הזיהוי לכאורה של שמות שנמצאו בכתבי יתדות מתקופת חמורבי, והפרק בספר בראשית, כפי שכבר הוצע על ידי דוראן בשנת 2005, נתמך על ידי מחקרים מאוחרים יותר."
נספח 1: "האשורים" של יוספוס
במאמר הראשי, יש דגש על העילמים ככוח יריב מרכזי (בראשית יד:ד'-ה'). לעומת זאת, היהודי יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה אפיין את הברית הזו כ"אשורית" (קדמוניות היהודים, 1.9-10). עם זאת, המקרא אינו מזכיר את האשורים בשלב זה; במקום זאת, הוא מדגיש את העילמים.
תמונה מקראית זו מקבילה לזו ההיסטורית באותה התקופה - תמונה לא רק של דומיננטיות עילמית אלא גם של חולשה אשורית יחסית (התואמת להיעדר אזכורה במקרא). זה היה בתחילת התקופה האשורית הקדומה (בסביבות 2025–1364 לפנה"ס), שבה אשור הייתה עיר-מדינה קטנה יחסית שבראשה עמד מושל בשם בלבד, ולא "מלך".
מדוע, אם כן, תיאר יוספוס את הכוחות היריבים כ"אשוריים"? ראוי לציין, שהוא לא מזכיר בשום מקום אף אחד מהכינויים הלאומיים האחרים המצויים בתנ"ך (למשל, עילם, שנער, אלסר). ייתכן שהתייחסותו הכללית ליריבים כ"אשורים" משקפת כינוי כוללני לכוחות ממסופוטמיה.
ובכל זאת, ייתכן שיש לפחות איזשהו בסיס לזיהוי של יוסף בן מתתיהו—במיוחד, ביחס לתדעל ״מגוים/עמים״ . יש לזכור את המנהיג הצבאי שהוזכר לעיל, תודחליה מכַּנֵש—אתר של מושבת סוחרים אשורית מבוססת. יוספוס כינה את היריבים האשורים שבבראשית י"ד "מפקדים". לפחות במקרה של תודחליה—כמפקד צבאי באתר מפתח שנקשר זה מכבר לאשור—ייתכן שיש בסיס מסוים לזיהויו של יוספוס.
נספח 2: האם זהו אביו של אברם, תרח?
אברם ידוע בזכות הגירתו מ"אור כשדים" לכנען. פחות ידועה העובדה שאביו, תרח, הוביל בתחילה את משפחתו במסע זה (בראשית י"א:ל"א), לפני שעצר באמצע הדרך כדי להתיישב בחרן. נראה ברור שמשפחתו של תרח נתקלה באלימות באור, שגבתה את חייו של אחד מבניו (פסוק כ"ח)—דבר המתואר בהרחבה במסורת היהודית.
מועמדת להיות עיר מוצא זו, אור-כשדים, היא אוּרקֶש, לאורך הגבול הצפון-מזרחי של סוריה עם טורקיה. מספר נמצאו כתובות מהמאה ה-19 או ה-18 לפנה"ס (תלוי בכרונולוגיה בה משתמשים), המתייחסות לפקיד בולט בעיר זו בשם תֶרוּ. "איש אורקש" זה איבד את אהדת האוכלוסייה המקומית. מצוקתו מתוארת בסדרת מכתבים למלך זִמְרִי־לִים ממארי—עוד בן זמנו של תחילת שלטון חמורבי. "פעמים אחדות נאלצתי להציל את עצמי, להימלט מהמוות", כתב טרו לזמרי-לים, כשהוא מתאבל על השנאה הציבורית כלפיו (ARM 28 44bis).
האם ייתכן כי תֶרוּ הנרדף מאורקש הוא אותו תרח מאור-כשדים? למידע נוסף על ההקבלות הבולטות, ראו "האם התגלה תרח, אביו של אברהם?"
