מתוך גיליון נובמבר–דצמבר 2025 של המגזין לתת לאבנים לדבר
ראיות ארכיאולוגיות חדשות שהתגלו לאחרונה תומכות בתיאור המקראי של השתלטות אשורית על האזור הצפוני של ישראל בסוף המאה השמינית לפנה"ס. חפירה שנערכה לאחרונה בחורבת טבת, בניהולו של פרופ' עומר סרגי מאוניברסיטת תל אביב, חשפה מכלול קבורה אשורי בשריפה מן המאה השביעית לפנה"ס.
חורבת טבת ממוקמת בעמק יזרעאל — 15 קילומטרים (9 מייל) צפון-מזרחית לתל מגידו ו-120 קילומטרים (75 מייל) צפון-מזרחית לירושלים.
חורבת טבת כוללת תשע שכבות יישוב שנחפרו באופן שיטתי. שתי השכבות העליונות מתוארכות לתקופה האסלאמית ולתקופה הרומית-ביזנטית. שש השכבות הבאות מתוארכות לתקופת הברזל, והשכבה התחתונה מתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה–המאוחרת.
במאמר שפורסם לאחרונה בעיתון "הארץ", כתב הארכיאולוגיה אריאל דוד מציין כי "במהלך תקופת המלוכה הישראלית, ובמיוחד תחת שושלת עומרי, שימשה טבת כמרכזה של אחוזה מלכותית חשובה, שאחסנה והפיצה תוצרת חקלאית מהשדות הסובבים אותה." כל זה השתנה, עם זאת, בין השנים 721 ו-718 לפנה"ס, כאשר הממלכה הצפונית נכבשה בידי האימפריה האשורית (מלכים ב' י"ז).
"טבת לא הייתה יוצאת דופן" בפלישה אשורית, כתב דוד. "כמעט ולא נמצאו שם סימנים ליישוב אנושי בתקופה האשורית." מדוע, אם כן, ישנה קבורה אשורית באתר? "מישהו הביא בכוונה את השרידים הללו ממקום אחר וערך את הקבורה המפוארת הזו" (שם).
בדוח החפירה שפורסם בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב , כתבו עומר פלג ואחרים: "פאר הקבורה עומד בניגוד חד לממצאים הדלים בשכבת היישוב מתקופת הברזל 2ג׳ באתר" ("מכלול ייחודי של קבורת שריפה מחורבת טבת והשלטון האימפריאלי האשורי בעמק יזרעאל"). במהלך הכיבוש האשורי, חורבת טבת הייתה בעיקר קהילה חקלאית. בשל אופייה החקלאי, חורבת טבת וסביבתה היו דלות אוכלוסין.
קבורת השריפה האשורית נמצאה בשכבת היישוב השלישית, המתוארכת למאה השביעית לפנה"ס. הקבורה "כללה שני בורות קבורה סמוכים, שהכילו קבורת שריפה לצד קבורת שלד, או במילים אחרות, שלד שעצמותיו נשתמרו במלואן״ (שם).
בתוך הקבורה גילו הארכיאולוגים שלושה כדים, שהכילו פכיות קטנות רבות ושברי פכיות.
ארבעה פריטים במכלול חשובים במיוחד שכן הם מהווים הוכחה לנוכחות אשורית בחורבת טבת במהלך המאה השביעית לפנה"ס.
השניים הראשונים הם בקבוק אשורי מזוגג וכלי אלבסטר. "המונח 'בקבוק אשורי מזוגג' משמש לעיתים קרובות כדי לתאר סוג זה בשל תפוצתו הרחבה באתרי קבורה ומרכזי כוח אשוריים. מקבילות מלב אשור מצביעות על כך שבקבוקים אלה התגלו לעתים קרובות בהקשרי קבורה ספציפיים, לצד כלי מנחה יקרי ערך אחרים ... ראוי לציין כי בקבוקים אשורים מזוגגים אלה נמצאו הן במבני מגורים והן במבנים ציבוריים, דבר התואם שליטה אשורית באזור" (שם).
לכלי האלבסטר, ששימש בדרך כלל לבשמים או שמנים יקרי ערך, יש מקבילות רבות לאורך חופי הים התיכון — רובן מתוארכות לתקופת הברזל 2ג׳. עם זאת, זוהי הדוגמה הראשונה לכלי מסוג זה שהתגלתה בלבנט.
שני הפריטים החשובים האחרים שהתגלו הם משקולת אבן וחותם גליל ניאו-אשורי. "למשקולת האבן הייתה חשיבות מיוחדת, שכן מערכות שקילה מדויקות היו חיוניות לזרימה מאורגנת של סחורות בחברות כאלה", כתבו פלג ואחרים. "חותם הגליל, לעומת זאת, שימש להטבעת סימונים על כלי קיבול, סלים, שקים ורשומות שונות ... נוכחותם, הן של משקולת האבן והן של החותם הגליל הניאו-אשורי ... משקפת גישה לסחר למרחקים מצד אחד, ואת הרשת הקולוניאלית ואזור ההשפעה האשוריים מצד שני." ממצאים אלה מצביעים על כך שממשל אשורי מרכזי חזק שלט בשטח זה.
הממצאים מחורבת טבת משקפים את שטחה הנרחב של האימפריה האשורית. "במהלך תקופת הברזל 2ג׳, תל מגידו iii שימש כעיר מנהלית אשורית משגשגת, אשר שמרה על קשרים כלכליים חזקים עם מזרח הים התיכון," כתבו פלג ואחרים. "הקבורה בשריפה בטבת משקפת רמת מורכבות הדומה לזו הנראית במרכזים עירוניים כמו תל מגידו iii ... מעמדו החברתי הגבוה של הנפטר מצביע על קשר אפשרי למרכז המחוזי האשורי הסמוך בתל מגידו."
אתר זה ממוקם בסמוך למאחזי מסחר קדומים רבים שהוצבו כדי להשקיף על נתיבי המסחר העיקריים היוצאים ממגידו. רשת הסחר הנרחבת של אשור מהווה הוכחה איתנה לשליטתה של אשור באזור.
בהתבסס על הטקסט המקראי, היינו מצפים למצוא שליטה אשורית באזור זה. מלכים ב' י"ז מציין כי לאחר ניצחונו על ישראל, סנחריב "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת, וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ, אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ, בְּעָרֶיהָ". (פסוק כ"ד). מדיניות זו של לקיחת עמים כבושים והשתלתם בשטחים שנכבשו לאחרונה כונתה "מדיניות הגירוש" של אשור (למידע נוסף קראו את "מדיניות הגירוש האשורית בתל חדיד"). הראיות הארכיאולוגיות שנמצאו בחורבת טבת מספקות עדות נוספת למדיניות ההשתלות של אשור ולשליטת אשור ב"ערי שומרון" אלו.
