"האם מצאתי את ארמונו של דוד המלך?" הארכיאולוגית אילת מזר העלתה שאלה נועזת זו בכותרת של גיליון ינואר–פברואר 2006 של Biblical Archaeology Review. מאמרה הארוך סיכם את חפירתה הארכיאולוגית ב-2005 בקצה הצפוני של עיר דוד ואת העדויות שחשפה.
מאמרה של ד"ר מזר וחפירותיה בעיר דוד גררו מגוון רחב של תגובות מקהילות המומחים והמדענים, כמו גם מהציבור הרחב. ישנם המשוכנעים, אחרים אינם בטוחים, ויש המגלים זלזול ואף עוינות כלפי התגלית והזיהוי של ד"ר מזר.
למרבה הצער, חלק ניכר מהדיווחים על עבודתה הארכיאולוגית של ד"ר מזר בעיר דוד ועל מבנה האבן הגדול הנם שטחיים, ביקורתיים באופן לא הוגן ואפילו מזלזלים. אף שקיימים ניואנסים שונים באשר לנקודות העולות בדיון לגבי מבנה האבן הגדול, הזרם המרכזי בתקשורת נוטה להמעיט בערכן ואף להתעלם מן הראיות המדעיות ומן התיעוד ההיסטורי שחשפה ד"ר מזר, תוך הסתמכות יתרה על התיאוריות שמועלות בידי מבקרים מינימליסטיים המתנגדים למקרא ולדוד.
נציג להלן את העדויות הארכיאולוגיות שהובילו את ד"ר מזר למסקנה שגילתה את ארמון דוד המלך.
איתור מדויק של המיקום
כעשור לפני שהחלה לחפור בעיר דוד, כתבה ד"ר מזר מאמר בו הסבירה מדוע היא האמינה שארמון דוד המלך נמצא בקצה הצפוני של עיר דוד. המאמר ״Excavate King David’s Palace!״ (בעברית: 'שרידי ארמון דוד המלך בירושלים – מחקר בארכיאולוגיה מקראית'), הופיע בגיליון ינואר–פברואר 1997 של Biblical Archaeology Review.
"בדיקה מדוקדקת של הטקסט המקראי בשילוב ממצאים מחפירות ארכיאולוגיות מודרניות בירושלים שלעיתים לא הבחינו בהם מאפשרת לנו, כך אני סבורה, לאתר את האתר של ארמון דוד המלך," כתבה. "מרגש עוד יותר שהוא ממוקם באזור שזמין כעת לחפירה. אם יש מי שמתייחס להשערה שאציג במאמר זה כספקולטיבית יתר על המידה, זו תשובתי הפשוטה: הבה נבחן אותה בדרך שבה ארכיאולוגים תמיד מנסים לבחון את התיאוריות שלהם—באמצעות חפירה."
השערתה של ד"ר מזר הסתמכה על רמזים שנמצאו במקרא, במיוחד בשמואל ב' ה'. פרק זה מתאר את כיבוש ירושלים בידי דוד (פסוקים ו'–ט') ואת בניית ארמונו החדש (פסוק י"א). פסוק אחד בהמשך הפרק הזה הוא שמשך במיוחד את עינה של מזר: "ויִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים, לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד; וַיִּשְׁמַע דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה" (פסוק י"ז).
פסוק זה כולל כמה פרטים שד"ר מזר החשיבה כראויים לציון. ראשית, המילה 'מצודה' מתייחסת למבצר היבוסי המקורי מוקף החומה. הוא מכונה מצודת ציון במהלך מתקפת דוד המתוארת בפסוק ז'. פסוק ט' מספר כי מיד לאחר שדוד כבש את המצודה, הוא עבר אליה. פסוק י"א מספר כי זמן לא רב לאחר מכן, המלך הפניקי חירם שלח בנאים מיומנים "...וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד".
מובן מאליו שהיה לדוד המלך ארמון. אם כן, שאלה ד"ר מזר, היכן בדיוק היה ממוקם ארמון זה?
העיר-מבצר יבוס השתרעה על פני כ-48 דונם בלבד, ושטחה כלל בעיקר את המדרון המשופע הדרומי של הר ציון. לארכיאולוגים יש מושג כללי על היקפה של יבוס, ומעריכים כי בין חומותיה חיו כ-500 בני אדם. בהתחשב בעובדה שהיה זה אזור כה דחוס וצפוף, נראה כי לא היה די מקום בתוך העיר לארמון מפואר. האם דוד בנה את ארמונו החדש ממש מחוץ לחומות המקוריות?
כפי שהראינו, פסוק י"ז מראה כי לאחר שדוד התיישב בארמונו החדש, הוא קיבל דיווחים על התקפה קרובה של הפלשתים ולכן ירד אל המצודה—אל המבצר. מכאן, שארמונו של דוד נבנה במקום מוגבה, מעל המבצר, מחוץ וסמוך לחומות העיר (מאוחר יותר, ארמונו של דוד יהיה מוקף בחומה מבוצרת של העיר. המקרא מספר כי שלמה, בנו של דוד, ומלכים אחרים בנו חומות נוספות מסביב לירושלים ככל שהעיר הלכה והתרחבה צפונה).
בהתבסס על פסוק י"ז, ד"ר מזר סברה כי ארמונו של דוד יתגלה ממש סמוך לחומה הצפונית של יבוס, במקום מוגבה על הר ציון.
כאשר היא דנה בתיאוריה זו עם סבה, נשיא האוניברסיטה העברית לשעבר פרופ' בנימין מזר, זמן מה לפני פטירתו ב-1995, הוא הזכיר לה כותרת עמוד מלכותית מרשימה בסגנון פניקי שהתגלתה בידי הארכיאולוגית קתלין קניון במהלך החפירות בעיר דוד ב-1962. הוא הציע לראות בה ראיה נוספת לכך שארמונו של דוד היה ממוקם בחלקו הצפוני של הר ציון (ניתן לקרוא עוד על כותרת זו בעמוד 38).
הדו"ח של קניון קבע כי הכותרת, מטיפוס השייך למלכות ישראל הקדומה, נתגלתה במדרון הצד המזרחי של הגבעה, ישירות מתחת למקום שבו מזר סברה כי ארמון דוד יימצא. מובן, כי הכותרת נפלה ממבנה מלכותי שהיה ממעל. האם כותרת עמוד זו הייתה שייכת לארמון דוד?
ד"ר מזר ריכזה את נתוני מחקרה והציגה את התיאוריה שלה באותו מאמר ב-Biblical Archaeology Review משנת 1997. התיאוריה זכתה להתלהבות מועטה מצד העולם האקדמי. היו ארכיאולוגים שהטילו ספק ביתרון של חפירה במקום שאותו הציעה מזר, תוך שהם מפקפקים שהיא בכלל תמצא דבר כשלהו—שלא לדבר על משהו מונומנטלי. חפירות קודמות בעיר דוד, כך נימקו, חשפו את כל מה שיש ולא נותר עוד מה לחפור.
ד"ר מזר לא נרתעה. בעוד שחפירות קודמות בעיר דוד חשפו שפע של חומות מתקופות מאוחרת יותר, היא האמינה כי שרידים מתקופת הברזל IIA עוד יתגלו מתחת למבנים האלה. יותר מכול, רצתה מזר, כמו כל מדען ראוי לשמו, להעמיד את התיאוריה שלה למבחן. היא רצתה לחפור.
אך חסרו לה אמצעים כספיים לחפירה המוצעת. רק לאחר כעשור, בשנת 2005, היא זכתה למימון מרוג'ר וסוזן הרטוג ומיוג'ין וזארה שווידלר. סוף כל סוף התאפשר לה לחפור!
מבנה האבן המדורג
כאשר ד"ר מזר פרסמה את מאמרה ב-1997, היא התעניינה בעיקר בחפירת האזור שמצפון למבנה האבן המדורג המפורסם בעיר דוד. אולם, עד שהשיגה את המימון לכך, האזור היחיד שהיה זמין לחפירה נמצא מעט דרומה משם, ממש מעל ומעט מצפון למבנה האבן המדורג.
מבנה האבן המדורג בעיר דוד הוא אחד האלמנטים הארכיאולוגיים הגדולים והמרשימים בישראל כולה. הממוקם בצדו המזרחי של הר ציון , מבנה אבן מדורג מונומנטלי זה, בגובה 20 מטר (65.6 רגל), נראה בקלות מהר הזיתים בצדה המזרחי של עמק קדרון.
המבנה נחפר לראשונה על ידי ר״א מקליסטר בשנות ה-20 של המאה העשרים, ומאז הוא נחפר עוד הרבה פעמים, בין היתר בידי קתלין קניון (בשנות ה-60), יגאל שילה (בשנות ה-80) וד"ר אילת מזר. מאז שנות ה-70, ארכיאולוגים סברו כי הוא נבנה בתקופה היבוסית או אפילו קודם לכן, כאשר כמה תוספות נבנו במאה התשיעית לפנה"ס.
ד"ר מזר סברה, כמו רבים מעמיתיה, כי האזור שמעל למבנה האבן המדורג שייך לחלק הצפוני של המבצר היבוסי אשר דוד 'ירד אליו' מארמונו. "בסופו של דבר הם נתנו לי את האפשרות לחפור במקום שבו חשבתי שמבצר ציון [היבוסי] ייחשף," היא אמרה למכון ארמסטרונג לארכיאולוגיה מקראית בסוף 2019. "חשבתי שאחמיץ את ארמון דוד המלך. אבל חפרתי היכן שנתנו לי לחפור. לא שהייתה לי ברירה. לקחתי את מה שנתנו לי."
מבנה האבן הגדול
ד"ר מזר החלה לחפור באמצע פברואר 2005. תוך שבועיים, הצוות שלה חשף חומות ענקיות, אשר גודלן ממש הדהים אותם. חומה אחת, שעברה ממזרח למערב הייתה באורך 30 מטר (98 רגל) ורוחב של עד 3 מטר (10 רגל). חומה נוספת, גדולה עוד יותר, נחשפה במהלך עונת החפירות הבאה (קיץ 2006). חומה זו עברה מצפון לדרום והייתה ברוחב 6 מטר (20 רגל).
וזה לא הכול. חומה ענקית זו מצפון לדרום ניגשה ישירות על ראשו של מבנה האבן המדורג. חפירה קטנה בקיץ 2007 גילתה כי חומה זו לא רק נגעה במבנה האבן המדורג אלא גם השתלבה בו, דבר המעיד על כך ששני המבנים היו חלק מאותו בניין.
זו הייתה תגלית מכרעת. "העובדה ששני המבנים היו חלק מאותו בניין הייתה גילוי מדהים עבורנו," אמרה ד"ר מזר. "לנגד עינינו נפרש מבנה עצום ממדים וחדשני במורכבותו. הוא מעיד על המיומנות האדריכלית המרשימה ועל ההשקעה הרבה של בוניו, על כשירותה של רשות שלטונית מרכזית נחושה, ובעיקר על ההעזה והחזון של אותה רשות."
ד"ר מזר גם גילתה את הסיבה לכך שמבנה האבן המדורג נבנה מלכתחילה. בסלע האם שבראש הר ציון ישנו חלל גדול. אם שליט המבצר רצה להרחיב את עירו צפונה לאורך רכס הר ציון, היה עליו לגשר על חלל זה באמצעות מילוי יסוד מאסיבי כדי שניתן יהיה לבנות מעליו מבנה איתן. דבר כזה מצריך, במילותיה של ד"ר מזר, את "ההעזה והחזון של רשות שלטונית מרכזית נחושה" לצורך הקדשת משאבים אדירים לבניית תמיכה שכזו היורדת אל תוך עמק קדרון.
ואכן, זה מה שאנחנו רואים במבנה האבן המדורג שביסוד ובבניין שמעליו: בנייה של מבנה ארמון עצום בעל קירות ברוחב של עד 6 מטר (20 רגל), שזורים בתוך מבנה אבן מדורג בגובה של 20 מטר (66 רגל) היוצר מסד יציב לאורך הקצה המזרחי התלול של עיר דוד. מאמץ בנייה משותף זה הנו המבנה הגבוה ביותר הידוע לנו בישראל כולה עד לתקופת הורדוס הגדול, כמעט 1000 שנים מאוחר יותר. גובהו וגודלו של מבנה האבן המדורג מעידים על גודלו ותפארתו של המבנה שבו תמך.
ד"ר מזר כינתה את הבניין הענקי החדש שהתגלה, אשר נבנה ישירות על גבי מבנה האבן המדורג והשתלב בו, בשם 'מבנה האבן הגדול'. לא היה ניתן להקים מבנה זה ללא דרגה משמעותית של עושר, תשתית וכוח. מכאן עלתה שאלה מכרעת: מי בנה אותו? האם יכול להיות שזה היה דוד המלך?
האם היה זה אכן הארמון?
כדי לקבוע אם מבנה האבן הגדול היה ארמונו של דוד, ד"ר מזר נזקקה ליותר מאשר בניין גדול שבבסיסו מבנה תומך ענקי. היה עליה לתארך את המבנה. הדרך הרגילה לעשות זאת היא להשתמש בממצאים חומריים, במיוחד שברי חרס ודגימות פחמן, הקשורים למבנה.
במהלך חפירותיה בשנים 2005–2008 חשף הצוות של ד"ר מזר כמות ניכרת של כלי חרס ודגימות פחמן רבות הקשורים למבנה האבן הגדול. כאשר נבדקו במעבדה, החומרים שנמצאו ישירות מתחת למבנה האבן הגדול תוארכו לחלק האחרון של תקופת הברזל I—בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס. הייתה זו התקופה האחרונה שבה שלטו הכנענים היבוסים בירושלים, רגע לפני שדוד כבש את העיר.
שברים אלה—לצד היעדר שרידים מבניים כלשהם המתוארכים לתקופה זו—הצביעו על כך שהיבוסים הותירו את השטח הזה פתוח ולא מפותח, ממש מחוץ ובסמוך לגבול הצפוני של עירם.
בעונת 2006 מצאה ד"ר מזר עדויות לתעשיית מתכת מקומית במפלסים הנמוכים ביותר של המבנה. שכבה זו כללה מוקדי התכה, כורי היתוך קרמיים וצינורות נשיפה רבים, וכן כמות גדולה של סיגי ופסולת נחושת הקשורים ליצירת חפצי מתכת. ד"ר מזר הראתה כי מדובר בעדות לשלב הבנייה של המבנה.
החפצים שהתגלו כשהם ניגשים וקשורים ישירות למבנה האבן הגדול—ולפיכך למבנה האבן המדורג—תוארכו מדעית לסביבות תקופת הברזל I המאוחרת עד תקופת הברזל IIA המוקדמת, כלומר לעשורים שסביב 1000 לפנה"ס.
ביחד, הראיות לגבי התיארוך הותירו חלון של פחות מ-100 שנים שבו הייתה היתכנות לבנייתו של מבנה עצום זה. ובדיוק בתוך פרק זמן זה נמצא התיאור המקראי בדבר מלכותו של דוד המלך.
בהתבסס על תגליותיה, מצאה ד"ר מזר כי העדויות מתאימות במדויק לתיאור המקראי של ארמון דוד: היא מצאה מבנה מאסיבי בן 3000 שנה בדיוק במקום שבו המקרא אומר שארמון דוד צריך להיות.
יש בהחלט מקום לחוקרים, ולו על סמך התיארוך הארכיאולוגי לבדו, לטעון כי הוא נבנה מיד לפני זמנו של דוד המלך. ד"ר מזר הכירה באפשרות זו בדו"ח הראשוני שפרסמה ב-2009. אולם, היא גם הסבירה מדוע היתכנות לכך נמוכה עד מאוד: בעוד תיארוך המבנה יכול לתמוך בהשערה זו, ההיגיון אינו תומך בכך. מדוע ולמה ישקיעו היבוסים זמן ומשאבים בבניית מבנה ארמון מאסיבי מחוץ עיר מבצר שלהם בשעה שכוחם של בני ישראל גדל והולך והם מתכוננים לכיבוש העיר היבוסית השוכנת בלב כנען? ניסיון זה, כמו גם ניסיונות תיאורטיים אחרים להסביר את מהות המבנה הנם לא סבירים בהרבה, וגם מחייבים דמיון רב יותר, מאשר עצם שיוכו לתיאור המקראי כפשוטו.
מבנה מפואר כזה שנבנה על קרקע חדשה, מחוץ לביצור ההגנתי, אינו יכול להיות מעשה ידיה של אוכלוסייה יבוסית בשנות הדמדומים שלה. המסקנה ההגיונית יותר היא שהבנייה מעידה על חזון חדש, נועז וסמוך ובטוח לירושלים—כמו התיאור המקראי של ארמון דוד המלך.
עדויות נוספות
לצד המיקום והתיארוך, כמה תגליות קטנות יותר מסייעות גם הן בזיהוי מבנה האבן הגדול כארמונו של דוד המלך. המקרא מספר כי המלך הפניקי חירם שלח סתתי אבן לבנות את ארמונו של דוד (שמואל ב' ה', י"א). פסוק זה תואם את גילויה של כותרת האבן המעובדת להפליא בסגנון ישראלי-פניקי שנמצאה בידי קניון מתחת למבנה האבן הגדול שהיום כבר נחשף.
פריטים מלכותיים נוספים התגלו בארמון ובסביבתו, כולל כלי שנהב מעוטרים ושרידים של מאכלים אקזוטיים, המעידים כנראה גם הם על טבעו המלכותי של המבנה.
המקרא מספר כי לאחר פטירתו של דוד המלך, בנה בנו שלמה ארמון נוסף צפונית יותר לעיר דוד (מלכים א' ז, א'). מלכים עתידיים שלטו מארמון צפוני זה, שנודע כ'בית המלך העליון' (נחמיה ג', כ"ה). אולם, הארמון שבנה דוד המשיך לתפקד כמבנה מלכותי ועדיין זוהה כ'בית דוד' בימי נחמיה (נחמיה י"ב, ל"ז).
בירמיהו ל"ו, י"ב מתואר קצין ה'יורד' אל חדר הסופרים שליד 'בית המלך' ונפגש עם כמה פקידי ממשל, ביניהם גמריהו בן שפן. בחפירות של מבנה האבן המדורג בשנות ה-70 של המאה ה-20 בידי פרופ' יגאל שילה אכן נחשף בבסיס המבנה חדר סופרים ובו 51 בולות. המבנה נודע בשם 'בית הבולות'. אחת הבולות נשאה את הכתובת 'שייך לגמריהו בן שפן'. לבית הבולות, אם כן, קשר הדוק אל אותו 'חדר הסופרים' שליד 'בית המלך'.
בתוך מבנה האבן הגדול ובסביבתו, גילתה ד"ר מזר בולות של שני נסיכים בשנים 2005 ו-2007. בראשונה נכתב: 'שייך ליוכל בן שלמיהו בן שבי'. בשנייה נכתב: 'שייך לגדליהו בן פשחור'. נסיכים מלכותיים אלה מתוארים יחדיו בירמיהול"ח, א׳ כאויביו של הנביא ירמיהו. אך ראוי הוא למצוא עדויות להימצאות נסיכים סביב מבנה של ארמון מלכותי.
בחפירות ממערב למבנה האבן הגדול, נמצאו בחפירות של 2019, שאותן ניהל פרופ' יובל גדות, שתי בולות נוספות ראויות לציון: על האחת נכתב 'שייך לנתנמלך עבד המלך,'והיא הייתה שייכת לאחד מאנשי חצרו של המלך יאשיהו (מלכים ב' כ"ג, י"א). על השנייה נכתב 'שייך לאיכר בן מתניהו,' וייתכן שהיא הייתה שייכת לנסיך,בנו של המלך צדקיהו (ששמו המקורי היה מתניהו).
יחדיו, עשרות בולות אחרות של פקידים מלכותיים ונסיכים פזורות במבנה האבן הגדול וסביבתו ובחדר הסופרים הסמוך מעידות על כך שמבנה האבן הגדול אכן היה מבנה מלכותי, ארמון.
תגלית מרעישה
כאשר ד"ר מזר פרסמה את תגליתה לציבור ב-2005, היא עוררה תשומת לב ברחבי העולם ואף הגיעה לעמוד הראשון של הניו יורק טיימס. עם זאת, היו חוקרים ששללו את תגליתה כניסיון לחולל סנסציה.
הממצא יוצא הדופן של ד"ר מזר התקבל בספקנות מסוימת משום שביצעה שני 'חטאים' חמורים: ראשית, היא גילתה את הדבר שאותו חיפשה; שנית, פעילותה המדעית עשתה שימוש במקרא והושפעה ממנו.
לגבי הנקודה הראשונה: יש לזכור כי ד"ר מזר סברה מלכתחילה שארמון דוד נמצא דווקא מעט יותר צפונה מהמקום שבו אושר לה לחפור. בדומה לארכיאולוגים אחרים, גם מזר סברה שהאזור הנמצא ישירות מעל מבנה האבן המדורג הוא, ככל הנראה, חלק מהמבצר היבוסי שנבנה הרבה לפני שנולד דוד. רק לאחר שתוארכה התגלית שינתה ד"ר מזר את דעתה והגיעה למסקנה שמבנה האבן הגדול נבנה מאוחר מדי מכדי להיות המבצר היבוסי—הוא היה חייב להיבנות בתקופת שלטונו של דוד המלך.
"גם כשהצעתי לחפש את שרידי ארמון דוד המלך במקום הזה, לא תיארתי לעצמי שמבנה האבן המדורג יהווה חלק בלתי נפרד ממנו," כתבה ד"ר מזר ב-2009. "אכן, המציאות עלתה על כל דמיון." חלק בלתי נפרד מהמדע הוא פיתוח ובחינה של תיאוריה. מציאת הדבר שאתה מחפש אינו אות להטיה, אלא דווקא מלמד על תיאוריה טובה.
לגבי הנקודה השנייה: חשוב לציין שבעוד שד"ר מזר כן ראתה בתנ"ך העברי משאב רב ערך ללימוד היסטוריה, היא לא הייתה אדם דתי ולא שאפה לקדם כל אג׳נדה דתית. "הארכיאולוגיה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כשיטה טכנית בלבד," היא טענה. "למעשה, היא די פרימיטיבית ללא תמיכה של מסמכים כתובים. לחפור את ארץ ישראל הקדומה מבלי לקרוא ולהכיר את המקור המקראי זו טיפשות. אינני רואה איך זה יכול לעבוד. זה כמו לחפור באתר קלאסי ולהתעלם ממקורות יווניים ולטיניים. זה בלתי אפשרי."
ד"ר מזר חשפה אבנים, חומות וכלי חרס. אם היא גילתה שהם תואמים את התיעוד המקראי, היא לא נרתעה מליצור את ההקשרים הברורים (כפי שחלק מהארכיאולוגים אמנם עושים מתוך חשש שעבודתם תסומן כרודפת סנסציות ותוכפש על ידי עמיתיהם באקדמיה).
עבור ד"ר מזר, המקרא תיעד היסטוריה עתיקה של ירושלמית הקשורה למבנים עתיקים בירושלים. "אני מתעניינת בהיסטוריה, לא רק באבנים. אני מתעניינת באבנים שיכולות לדבר. לא אכפת לי מאבנים שאין להן מה לומר—שהן אילמות. למי אכפת מאבנים אילמות? יש לתת לאבנים לדבר," היא נהגה לומר לעתים כה קרובות.
בעקבות חפירתה הראשונית בשנים 2005–2006, חלק מעמיתיה של ד"ר מזר דחו את מסקנתה שהיא גילתה את ארמונו של דוד המלך. היו שאמרו שמבנה האבן הגדול נבנה 700 שנה מאוחר יותר. היו שאמרו שהוא לגמרי לא קשור למבנה האבן המדורג.
אחרים נאחזו בתיאוריה המקורית וטענו כי מדובר במבצר יבוסי. אחד הפרופסורים דחה את התגלית של ד"ר מזר בטענה שקרית שלא ביצעה תיארוך פחמן-14. אבל היא בהחלט ביצעה תיארוך זה—ואנחנו יודעים זאת לבטח הרי עזרנו לה בחפירותיה. אבל זו רק דוגמה לביטול הרשלני של הראיות של ד״ר מזר—מבלי להציג ראיות שכנגד.
מסקנות כאלה הן השערות והנחות נמהרות המבוססות על ראיות מוגבלות, ובחלק מהמקרים הן מוצעות על ידי אנשים שמעולם לא ניהלו חפירות בירושלים. מסקנתה של ד"ר מזר נבעה משנים של הנחת תיאוריות וניהול חפירות של ממש, שהניבו כמות הולכת וגדלה של ראיות תומכות.
אמנם, נכון הוא ש-3000 שנות מגורים ופיתוח אינן מאפשרות להבחין בתכנון ובמתווה המדויק של ארמון דוד, אבל הקירות החיצוניים העיקריים המתוארכים לתקופת דוד המלך נראים בבירור באתר.
בשנים האחרונות, מאז סיום החפירה ב-2008, החלו המינימליסטים המקראיים להכיר בכך שגם אם חתימתו האישית של דוד המלך אינה חקוקה על גבי הקירות, הם מהווים ללא ספק יסודות לבניין מאסיבי מאותה מסגרת זמן (גם אם שנויה במחלוקת) בה תומכים בחינת כלי החרס, תיארוך פחמן-14, ארכיאולוגים מסורתיים רבים והתיעוד המקראי.
אם עוקבים אחר הראיות שסיפקו הן הארכיאולוגיה והן התיעוד ההיסטורי (המקרא), ברור כי ההסבר ההגיוני ביותר הוא שמבנה האבן הגדול ומבנה האבן המדורג יוצרים מבנה מאסיבי אחד: ארמון דוד, מלך ישראל.
"במקרים מסוימים יידרש לאנשים עשור שלם כדי להסתגל לרעיון הזה, לתמוך בו ולקבל אותו," אמרה ד"ר מזר, "אבל אינני מתכוונת לחכות להם." היא העריכה שרק 20 אחוזים מהמבנה המלכותי נחשפו.
ד"ר מזר סיימה את מאמרה משנת 2006 ב Biblical Archaeology Review במילים: "אני טוענת, שהנרטיב המקראי מסביר את הממצאים הארכאולוגיים שחשפנו טוב יותר מכל השערה אחרת שהועלתה. ואכן, השרידים הארכיאולוגיים תואמים בצורה מושלמת את התיאור המקראי שמספר לנו כי משם ירד דוד אל המצודה. אז תחליטו אתם האם מצאנו את ארמונו של דוד המלך או לא."
