במשך עשרות שנות המחקר הארכיאולוגי ברחבי ישראל הלכו ונחשפו באתרים שונים עדויות חלקיות לקיומה של הממלכה מהמאה ה-10 לפנה”ס. ישנן הערים גזר, חצור ומגידו מימי שלמה, הפזורות במרחב הרחב, התואמות לנאמר במלכים א’ ט’, ט”ו ולכל האתרים הכוללים בתי שער מקבילים מתקופת הברזל (ראה עמוד 71). ישנם אתרים מימי דוד, כמו חורבת קיאפה ותל עיטון, וכמובן גם השרידים המרשימים לבנייה של המאה ה-10 בירושלים.
עד לאחרונה, אתרים אלה נחקרו בדרך כלל בנפרד אחד מהשני. ארכיאולוגים לא חקרו ברצינות אם אתרים נפרדים אלה, או לפחות חלקם, עשויים להיות חלק מרשת רחבה יותר של מרכזים עירוניים.
פרופ’ יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית בוחן את שאלת היווצרותה של ממלכת דוד באופן מתודולוגי יותר, מנקודת מבט גיאוגרפית. במאי 2023 הוא פרסם מאמר העשוי להתברר כנקודת מפנה בכתב העת Jerusalem Journal of Archaeology של האוניברסיטה העברית (JJAR), שכותרתו ’תכנון עיר מוקדם בממלכת יהודה: חורבת קיאפה, בית שמש 4, תל א-נצבה, חירבת א-דווארה ולכיש V’. המאמר הציג בחינה מחודשת לגמרי של ערים קרובות זו לזו מבחינה גיאוגרפית המראות מאפייני תכנון דומים ובנייה מקבילה, מתוארכות למאה ה-10. הובאו בו עדויות לא לקומץ אקראי של מבנים עצמאיים מימי דוד, אלא לרשת ערים מתוכננת בקפידה ומקושרת גיאוגרפית המהווה את ליבתה של ממלכת ישראל המאוחדת—במיוחד בתקופת שלטונו של דוד המלך ולאחריו המלכים שלמה ורחבעם.
”לאתרים אלה השלכות מרחיקות לכת להבנת תהליך העיור, התכנון העירוני וגבולות השלב הקדום ביותר של ממלכת יהודה”, כתב גרפינקל.
טיעון הנסמך על חומות סוגרים
במהלך חפירות בחורבת קיאפה בשנים 2007–2013, נדהם פרופסור גרפינקל לגלות עדות לאתר יהודאי חד-תקופתי שפעל במשך 20 עד 30 שנה בלבד. האתר תוארך באמצעות פחמן 14 לסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10 לפנה”ס, תקופת דוד המלך (ראה עמ’ 43 להסבר מפורט על חורבת קיאפה).
חורבת קיאפה ממוקמת באזור השפלה (שפלת יהודה) האסטרטגי ובמרחק של ”מסע בן יום אחד” דרומית-מערבית לירושלים (30 ק”מ, או 20 מייל). פרופ’ גרפינקל ופרופ’ גנור אימתו מרחק זה כשהם עושים את המסע הרגלי בעצמם (במפגן של ארכיאולוגיה ניסויית אמיתית).
בהתחשב בחלון הזמן הצר במיוחד של התיארוכים, היבטים ייחודיים שונים של חורבת קיאפה יכולים לשמש מקבילה אבחנתית בהשוואה לאתרים שמסביב. כשבידו הממצאים מחורבת קיאפה, השווה פרופסור גרפינקל את השכבה התחומה והמוגדרת בבירור מול מקבץ של אתרים המעוגנים בצורה רופפת יותר באזור שנחפרו במהלך המאה האחרונה. הוא בחן מחדש ממצאים מבית שמש, תל א-נצבה וח׳רבת א-דווארה וסיכם את ממצאי מחקרו במאמר הנזכר לעיל ב-JJAR.
ההקבלה הבולטת ביותר בין ערים אלה הייתה שבכל האתרים נמצאה מערכת חומות סוגרים יהודאית ייחודית שהיא אנדמית במיוחד לדרום הלבנט (ישראל). חומת סוגרים היא קו ביצורים המורכב בעצם משתי חומות מקבילות—”חומה כפולה”—שביניהן מפריד חלל. בדרך כלל, חומות מקבילות כאלה צרות בהרבה מחומות ביצורים מלאות ללא חלל. בעתות שלום, המסדרונות הפתוחים בין חומות מקבילות אלה יכולים לשמש לאחסון ואפילו למגורים. בעתות מלחמה, לעומת זאת, ניתן למלא את החללים הפתוחים האלה בפסולת בנייה, וכך להפוך את שתי החומות המקבילות החלשות יותר למבנה מסיבי אחד דמוי חומה מלאה (על חומות הסוגרים נרמז בכמה קטעים במקרא, כולל יהושע ב’, ט”ו וישעיהו כ”ב, ט’-י’.)
אף על פי כן, ניתן למצוא בישראל דוגמאות לחומות סוגרים מתקופת הברונזה התיכונה עד המאוחרת ותקופת הברזל. עם זאת, כפי שהדגיש פרופסור גרפינקל, אופייה של חומת הסוגרים בחורבת קיאפה—ובאתרים המקושרים האחרים —הרבה יותר ייחודי.
חומות עיר אלה בנויות מחומות סוגרים, אך ספציפית יותר עם חגורה היקפית בסגנון יהודאי של מבני מגורים המחוברים אל חומת הביצורים ומשתלבים בה. בנוסף לכך, מאחורי מבני החומה ומגורים אלה מוקם רחוב היקפי מעגלי פנימי. דוגמאות לתוכניות עיר ספציפיות כאלה ניתן לראות בחורבת קיאפה, בבית שמש שכבה 4, בתל א-נצבה ובח׳רבת א-דווארה (שכבה V בלכיש היא מקרה אחר—ועל כך בהמשך).
תרבות חומרית ותיארוך
תוך ניצול החומרים הניתנים לשימוש רק פעם אחת והתרבות החומרית המתוארכים בדיוק רב בחורבת קיאפה, הצליח פרופסור גרפינקל לזהות הקבלות אחרות בין האתרים—במיוחד במכלול כלי החרס, עם צורות מקבילות וחרסים מזוהים חשובים, כמו אלה השייכים לפכיות שחורות, לקבוצת ”כלי אשדוד‟, כלים צבועים אדום ומלוטשים ביד, וכן לכלים קפריסאיים צבועים בשחור-על-לבן. הקבלות נוספות בתרבות החומרית כללו מכלולים דומים של בעלי חיים, שבהם בלטה היעדרותם של שרידי חזירים. בנוסף לכך, נמצאו בחלק מהאתרים מספר דוגמאות לכתב פרוטו-אלפביתי.
בית שמש היא אחד האתרים מרשימים ביותר אליו התייחס גרפינקל. גם עיר זו נמצאת במרחק של יום הליכה מירושלים. אתר מקראי חשוב זה לא נקשר בעבר באופן ברור דווקא למאה ה-10 לפנה”ס, לפחות כיישוב מבוצר. חפירות גדולות בעשור הראשון ובשנות ה-20 וה-30 למאה ה-20 היו פחות מדוקדקות, אך הן לפחות זיהו עיר מתקופת הברזל II המוקפת חומת סוגרים. בשנות ה-70 למאה העשרים, תוך שימוש בתוכניות חפירה קודמות, הצליח פרופ’ יגאל שילה לפרש לפחות חלק של עיר מתקופת הברזל עם חומת סוגרים, מוקפת בחגורת בתים משולבת בפנים וכן דרך היקפית. החפירות במקום משנות ה-90 של המאה העשרים ועד לאחרונה, שביצעו פרופ’ שלמה בונימוביץ וד”ר זוהר לדרמן, הצליחו לספק רצף של שכבות התואמות לתקופות שונות (שכבות 1–8).
אף שהם זיהו את שכבה 4 ככפר כנעני מתקופת הברזל I, הם ציינו כי ”מכלול שכבה 4 עושה רושם של אופק קרמי השייך לסוף תקופת הברזל I—תחילת תקופת הברזל II [בערך 1050—950 לפנה”ס]” (תל בית שמש: קהילת ספר ביהודה, חפירות מחודשות 1990–2000: תקופת הברזל).
פרופסור גרפינקל מציין כי החפירות שלהם ”התעלמו מחומת הסוגרים של העיר שאליה התייחסו גרנט, אביגד, אולברייט, רייט ושילה”, ומוסיף כי נחשפו בקושי 100 מ”ר מבית שמש שכבה 4—בהשוואה ל-5000 מ”ר מחורבת קיאפה—ובכל זאת, המכלול מבית שמש 4 ”כמעט זהה למכלול חורבת קיאפה היהודאית מתקופת הברזל המוקדמת IIא”.
הוא גם מדגיש את התיארוך הרדיומטרי, במיוחד בהתייחס לשכבה 4. ”מדוע לא הצליחו בונימוביץ ולדרמן לזהות את אופייה העירוני של שכבה 4? סביר להניח, כי הדבר נובע מכך שהם לא חפרו את חומת הסוגרים של שכבה 4”, הוא כותב. עקב כך, פרופסור גרפינקל מזהה את שכבה 4 לא כאתר כנעני מאוחר אלא כאתר עירוני, מבוצר ועוצמתי מימי דוד ושלמה המקביל באופן ישיר לאתרי המופת האחרים שהוצגו במאמרו האקדמי.
הצעתו של גרפינקל מרגשת בכל הנוגע לחפירות עתידיות באתר כה משמעותי זה (שלמרבה הצער, שרוי במחלוקת סבוכה בגלל הכביש המהיר והבנייה הסובבת אותו, הקוטעים אותו ממש באמצע).
שני האתרים האחרים שהביא פרופסור גרפינקל במאמרו ביחס לליבת הממלכה של דוד ושלמה הם תל א-נצבה וח׳רבת א-דווארה. שני האתרים נמצאים במרחק של חצי יום הליכה מירושלים, מצפון ומצפון-מזרח לעיר הבירה, בהתאמה. גם שני האתרים האלה כוללים כלי חרס, סטרטיגרפיה ופריסת אתר מקבילים.
לגבי תל א-נצבה, גרפינקל מציע כי אף שחסר תיארוך פחמן 14 מהאתר, העדויות מצביעות על כך ש”העיר המוקדמת עם חומת הסוגרים שלה נבנתה במהלך המאה ה-10 לפנה”ס”,תוך שהוא מצטט את מאמרו של ד”ר עומר סרגי משנת 2017 ’עלייתה של יהודה כישות פוליטית בין ירושלים לבנימין’.
ח׳רבת א-דווארה נחפרה על ידי פרופ’ ישראל פינקלשטיין בשנות ה-80 של המאה העשרים. בזמנו, החופר ייחס את האתר המדברי הקטן (5 דונם) לתקופת הברזל I (מיד לפני הממלכה הישראלית). אולם, גרפינקל מציין שמאז חפירת חורבת קיאפה, ברור כי מכלול כלי החרס דומה, וכי יחד עם תוכנית האתר שכוללת חומת סוגרים עם בתים בני ארבעה חדרים בסגנון יהודאי, ”יהיה זה יותר מתאים לתארך את האתר לתחילת המאה ה-10 לפנה”ס ולתקופת הברזל IIא.”
העיר האחרונה שעליה שם גרפינקל דגש היא לכיש. עיר זו שונה במקצת מהאתרים האחרים (היא מתוארכת לתקופה מעט מאוחרת יותר) ומהווה השוואה טובה לתהליך העיור של הממלכה שהגיע מיד לאחר מכן. פרופסור גרפינקל הוביל מספר חפירות באתר מרכזי זה, הנמצא מרחק יומיים הליכה מדרום-מערב לירושלים (כאשר חורבת קיאפה ממוקמת ישירות ביניהם). בתוך שכבה V באתר, הצוות של גרפינקל חשף (וממשיך לחשוף) חלק מעיר מבוצרת עם תיארוכי פחמן 14 מהחלק המאוחר של המאה ה-10 לפנה”ס.
בדומה לשאר האתרים, הקדומים מעט יותר, לכיש מציגה חגורה דומה של מבנים היקפיים הניגשים לחומת העיר. עם זאת, החומה, שלא זוהתה קודם לכן, ברוחב 3 מטר, היא חומה מלאה, לא חומת סוגרים. בהתחשב בתיארוכים האלה ובהבדלים הקלים בסגנון, החופרים גרפינקל והו-גו קאנג מזהים את לכיש שכבה V עם העיר המיוחסת לרחבעם בנו של שלמה, השליט האחרון של הממלכה המאוחדת (דברי הימים ב’ י”א, ה’, ט’).
זה בגיאוגרפיה
פרופסור גרפינקל מזהה את ארבע הערים הספציפיות האלה כמפתח לפענוח ה’תוכנית’ של ממלכת דוד ושלמה בתקופת הברזל IIא המוקדמת. במיוחד, הוא מציין את מיקומה הגיאוגרפי המכוון של כל עיר: ”אף אחת מהן אינה ממוקמת יותר מיום הליכה מירושלים, ולכן הן עשויות להיחשב כמסמנות את הליבה הגיאוגרפית של הממלכה”.
כל עיר נבחרה לפי מיקומה האסטרטגי. ”הן מוקמו באופן מחושב במטרה להגן על דרכים אסטרטגיות המובילות לתוך הממלכה”, כותב גרפינקל. ”חורבת קיאפה שלטה בעמק האלה, בית שמש שלטה בעמק שורק ותל א-נצבה שלטה בדרך הצפונית לירושלים”. ח׳רבת א-דווארה, אתר קטן יותר בסביבת אקלים צחיח, יושב בראש מיקום אסטרטגי המשקיף אל רמת עבר הירדן ומדבר יהודה.
מחקרו של פרופסור גרפינקל מציע תובנה חשובה בקשר לשאלה מתי הוחל בפיתוחה של שפלת יהודה. כפי שהוא מציין, ”לטענת חלק מחוקרים, התפשטות ממלכת יהודה לשפלה התרחשה באמצע המאה ה-9 לפנה”ס או בסופה… עם זאת, חורבת קיאפה IV ובית שמש 4 מראים שתהליך זה החל כבר בתחילת המאה ה-10 לפנה”ס באתרים הנמצאים מרחק יום הליכה מירושלים”.
וזה לא הכול. סביר להניח, שאם קיימים אתרים מרכזיים במרחק יום הליכה שלם זה מזה, יופיעו גם אתרי לוויין קטנים יותר באמצע במרחק ’חצי יום הליכה‘. גרפינקל, איגור קריימרמן ופיטר זילברג מדגישים זאת ביתר פירוט בספרם משנת 2016 ’דיונים על חורבת קיאפה: עיר מבוצרת ביהודה מימי דוד המלך‟.
גרפינקל ועמיתיו זיהו שני אתרים ספציפיים, כל אחד ח׳רבת חצי יום הליכה מצפון לירושלים. האתר הראשון הוא חירבת א-דווארה הנזכרת לעיל. השני הוא גבעון, עיר שזוהתה כזו שנהרסה בסוף המאה ה-10 לפנה”ס בידי הפרעה שושנק הראשון (שישק במקרא) במהלך פלישתו ללבנט, ולפיכך היא הייתה עיר נוספת בשטח במהלך תקופת הממלכה המאוחדת המוקדמת עד תיכונה. כעת ניתן להוסיף לרשימה זו גם את תל א-נצבה.
אתרים מסקרנים נוספים מחכים למחקר. ”במרחק חצי יום הליכה מחורבת קיאפה ומחברון [תל רומיידה, בירתו של דוד לפני ירושלים, שבה התקיימה רק חפירה מוגבלת שגם לא פורסמה כראוי] נמצאת ח׳רבת קילא המזוהה עם קעילה המקראית”, כותבים גרפינקל ועמיתיו. ”יש לחפור את האתר כדי לקבל מידע על אופיו וגודלו של היישוב במהלך המאה ה-10 לפנה”ס… כעת, כאשר ישנו בידינו המכלול מחורבת קיאפה וכלי החרס האופייניים למאה ה-10 לפנה”ס ביהודה מוכרים, יהיה ניתן לזהות אתרים אלה” (שם).
אתרים אחרים מימי דוד שהוצגו, לפחות בקצרה, הן בספר הנזכר לעיל משנת 2016 והן במאמרו האחרון של גרפינקל, כוללים את תל עיטון, תל שבע VIII, ערד XII וחורבת אל-ראעי VII. גרפינקל, קריימרמן וזילברג מחלקים את האתרים הממלכתיים המוקדמים האלה לשלושה סוגי יישובים: 1) מרכזים ממלכתיים, 2) מרכזים אזוריים, 3) כפרים וחוות.
המרכזים המלכותיים בתוך ליבת הטריטוריה של יהודה מימי דוד זוהו כירושלים, חברון וח׳רבת קיאפה (שעריים המקראית). כאשר האחרונה יצאה מכלל שימוש, היא הוחלפה בבית שמש. אתר זה הוחלף מאוחר יותר באתרי תקופת רחבעם: לכיש, תל זית וחירבת שוויכה (שוכה). ניתן להשוות את אלה לערים המקבילות בגודלן (כולל אפילו הקבלות מבניות, כמו חומות סוגרים) לאתרי ערי מלוכה של צפון ישראל, כמו גזר וחצור.
דוגמאות למרכזים האזוריים שהוצגו על ידי גרפינקל, קריימרמן וזילברג הם ח׳רבת א-דווארה, גבעון, קעילה ואולי אף קריית יערים.
לבסוף, ישנם הכפרים והחוות הקטנים יחסית (מבחינה ארכיאולוגית) שהיו פזורים בתוך המרכזים האלה ומסביבם. מטבע הדברים, רובם נטולי שם ומספקים רק שרידים ארכיאולוגיים חלקיים. עם זאת, כל אחד מהם מספק עדות לחלק החשוב ביותר של ממלכה—האוכלוסייה הכללית והמגזר היצרני (למידע נוסף, ראה פרק 14 בספרם הנזכר לעיל.) אחת הדוגמאות לכך היא חווה מהמאה ה-10 לפנה”ס באתר הצפוני של חורבת אסד. בשנת 2022 הכריזו חופרים על גילויו של ”יישוב חקלאי נרחב מתקופת הברזל, המאה ה-10 לפנה”ס”. אזור זה מהווה חלק מהשטח הרחב יותר שהוקצה לשבט נפתלי המקראי, וכן לשבטי זבולון ויששכר. המקרא מתאר אותו כאזור חקלאי חשוב, במיוחד במהלך המאה ה-10. בדברי הימים א’ י”ב, מ”א נזכרים שלושת השבטים האלה במפורש כמי שמספקים תוצרת חקלאית ”לרוב” לדוד המלך.
קצה הקרחון
במאמרו של פרופ’ יוסף גרפינקל הוצגו רק ארבע ערים יהודאיות כמייצגות, באופן משכנע וברור, מערכת ערים ממופות בקפידה, מתוארכות וניתנות להשוואה אשר שייכות לממלכה מימי דוד. חשוב לציין, כי הערים האלה אינן כל הסיפור כולו. למעשה, הן מייצגות רק חלק קטן מערי ממלכת דוד ושלמה—או ליתר דיוק, חלק קטן מהליבה של ממלכת דוד ושלמה.
לעת עתה, הן מייצגות כמה מהראיות המרכזיות והמובילות המעידות על המנהל, התכנון והתכנון העירוני הריכוזיים של הממלכה מהמאה ה-10 לפנה”ס.
