טריגליפים הם סוג מסוים של מאפיין אדריכלי שנמצא במבנים מונומנטליים בכל רחבי העולם. מאפיין זה כולל אלמנט שמורכב מקורה אופקית (לרוב מאבן) השוכבת על גבי שורה של עמודים ועליה קבוצות של שלוש בליטות יוצאות החוצה במרווחים קבועים. עיצוב זה נועד לחקות שורות של קורות עץ בולטות המחזיקות מבנה גג. ככלל, טריגליפים נחשבו כהמצאה יוונית, כאשר הדוגמאות הידועות המוקדמות ביותר מתוארכות אל תוך האלף הראשון לפנה”ס—זאת, עד לגילוי של דגם אבן יוצא דופן למרגלות הרי יהודה, אשר תוארך למאות שנים קודם לכן, לסביבות 1000 לפנה”ס.
לא די שפריט זה קדם לדוגמאות המוקדמות ביותר מהעולם היווני הקלאסי, הוא גם פענח קטעי מקרא באשר למיזמי הבנייה של שלמה שהיו בלעדיו מבלבלים והראה כי שלמה כבר השתמש באלמנט אדריכלי זה באותה התקופה.
תיבת אבן מוזרה ביותר
במהלך חפירות בחורבת קיאפה ב-2007, צוותו של פרופ’ יוסף גרפינקל חשף צמד דגמים יוצאי דופן של בנייני ’מקדש’, האחד מחמר והאחר מאבן, שתוארכו לסביבות 1020–980 לפנה”ס. מבין שניהם, דגם האבן הוא המסקרן ביותר מבחינה אדריכלית. פתחו מורכב ממסגרת מרובת שקעים. דבר זה מתאים לתיאור המקראי של משקוף דלתות הכניסה למקדש שלמה (מלכים א’ ו’, ל”א–ל”ג). מרתקת עוד יותר הייתה קורה אופקית ייחודית וברורה על פני החלק העליון של הדגם, עם שבעה סטים של בליטות ה’מחזיקות’ את התקרה, כל אחד מחולק לסטים של שלוש בליטות—בהקבלה מדויקת לעיצוב הטריגליפים.
בספרם משנת 2016 ’המקדש והארמון של שלמה: תגליות ארכיאולוגיות חדשות’, כותבים פרופסור גרפינקל ומדלן מומצוגלו: ”מובן כי... הבליטות האלה, אף שהיו עשויות מאבן, נועדו לחקות [קורות] עץ [בולטות]... עיטור הטריגליפים בדגם המקדש מחורבת קיאפה קדם למקדשים היווניים בכמה מאות שנים; לדוגמה, הוא קדם למקדשי האקרופוליס של אתונה בכ-500 שנה. הממצא החדש שלנו מחולל מהפכה בהבנת התפתחות הבנייה הציבורית בתקופת המקרא ומעיד כי היא החלה כבר בסוף המאה ה-11 עד תחילת המאה ה-10 לפנה”ס. הוא גם מראה כי תופעות אדריכליות שהתפתחו במזרח נדדו והשפיעו על האדריכלות היוונית הקלאסית. חוקרים שונים הצביעו על השפעותיו החזקות של המזרח הקדום על אלמנטים בתרבותה של אתונה הקלאסית; כעת נוכל להוסיף את הטריגליפים כאחד מהאלמנטים האלה”.
עם הגילוי הזה, קטע טקסט מקראי מוזר לפתע הסתדר במוחה של מומצוגלו. ”אני אגלה לך רק אם תבטיח לא לצחוק”, היא מספרת שאמרה לפרופסור גרפינקל.
4 × 15 = 45?
הקטע המקראי בו מדובר קשור לבנייתו של בניין מפואר מעצי ארז המכונה ’בית יער הלבנון’ בידי שלמה. במלכים א’ ז’, ב’–ג’ נאמר: ”וַיִּבֶן אֶת-בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ; עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים, וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים עַל-הָעַמּוּדִים. וְסָפֻן בָּאֶרֶז מִמַּעַל עַל-הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר עַל-הָעַמּוּדִים, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר‟ ארבע שורות של 15 עמודי ארז, המורכבות בסך הכול מ-45 עמודים? מארבע שורות של 15 עמודים מתקבל המספר 60, לא המספר 45. הרי 45 עמודים, 15 בכל שורה, פירושו שלוש שורות, לא ארבע.
קטע זה בכתובים גרם כאב ראש במשך אלפי שנים למתרגמים ולפרשנים, ורבים מהם קבעו כי נפל בו בלבול או שגיאה; חלק מתרגומי המקרא אפילו הרחיקו לכת ושינו את המספרים כך שיתאימו. תרגום השבעים היווני המוקדם (המאה השנייה לפנה”ס), למשל, מציין שלוש שורות של עמודים, במקום ארבע. בתרגום מוקדם לערבית שונה המספר הכולל ל-60 עמודים, במקום 45. אפילו הגרסה הסטנדרטית המתוקנת המודרנית, אף שהיא עוקבת אחר נוסח המסורה העברי בכללותו, הולכת בעקבות תרגום השבעים ומשנה מ’ארבע שורות’ ל’שלוש שורות’.
אבל מספר שורות העמודים—ארבע—ברור, והמספרים 45 ו-15 בטקסט העברי אכן קשורים בבירור זה לזה (בעברית הם ממש עוקבים: ’45, 15 בכל שורה’). קיים קשר מתמטי מובהק בין שני המספרים האלה: שניהם מתחלקים בשלוש.
גילוי זה של טריגליפים בשימוש ישראל של המאה ה-10 היה רגע אאוריקה. גרפינקל ומומצוגלו מוסיפים: ”בהתבסס על מודל האבן מחורבת קיאפה, המציג קורות גג שמסודרות בקבוצות של שלוש כמו הטריגליפים באדריכלות הקלאסית, אנחנו מבינים את הצלעות [ממלכים א’ ז’] כקורות גג המסודרות בקבוצות של שלוש. פרשנות חדשה זו מסבירה את הנוסחה המתמטית ’45, 15 בכל שורה.’ מספרים אלה אינם מתייחסים ל[ארבע שורות של] עמודים, כפי שסברו מרבית חוקרי המקרא, אלא דווקא לקורות הגג”.
לפיכך, פרשנות נכונה יותר לחציו השני של פסוק ג’ תהיה: ’הקורות [צלעות] המונחות על העמודים: 45 ב-15 שורות’.
המחברים מגבים פרשנות זו בהקבלה ברורה עוד יותר המובאת בתיאור מקדש יחזקאל—מבנה המשתמש באותה שיטת בנייה טריגליפית (יחזקאל מ”א, ו’). יחד עם קטע משני זה, הם מסכמים: ”תיאורי הגג במקדש יחזקאל ובארמון שלמה חולקים את אותו המינוח (צלעות) ואת אותו החשבון (קבוצות של שלוש). בהתבסס על דגם בניין האבן מחורבת קיאפה ותיאור 'בית יער הלבנון' של שלמה, נראה לנו כי יחזקאל תיאר קורות גג המסודרות בתסדיר דמוי טריגליף. מכאן שהיו 30 קבוצות של קורות גג עם שלושה קרשים נפרדים בכל אחת, ובסך הכול 90 קרשים".
באופן זה, יש לנו הסבר הגיוני לחלוטין לתיאור המקראי של המבנים המונומנטליים מימי שלמה בירושלים, תוך שימוש באלמנט האדריכלי של טריגליפים—כעת עם תקדים ארכיאולוגי יוצא דופן, כללית מאותה התקופה, בחורבת קיאפה.
ואכן, יש שיתחילו לתהות: בהתחשב בכך שהעדויות המוקדמות ביותר למאפיינים אדריכליים בולטים אלה הן מלפני 3000 שנה, ביהודה העתיקה, ובכך שקיימת הקבלה טקסטואלית לשימוש בהם באותו הזמן במקדשו הנודע של שלמה—לזכותו של מי עלינו לזקוף סגנון אדריכלי מונומנטלי זה שאותו אנחנו רואים מסביבנו בכל מקום?
