כשהארכיאולוגית הירושלמית ד”ר אילת מזר נפטרה ב-25 במאי 2021, בגיל 64, איבד העולם אדם יוצא דופן באמת. אילת הייתה אחת החברות הכי טובות שהיו לי אי פעם, ותשוקתה המדבקת לארכיאולוגיה של ירושלים עוררה השראה עמוקה. דרך עבודתה הארכיאולוגית הייתה ד”ר מזר מקור אדיר לחינוך ולתקווה.
לא יכולנו להפיק את הגיליון המיוחד הזה של לתת לאבנים לדבר, שבמרכזו ישראל של המאה ה-10 לפנה”ס והמלכים דוד ושלמה, מבלי לזכור את חייה ומורשתה המדהימים של ד”ר מזר, חברתנו ושותפתנו ואשת מדע אשר עבודתה, כפי שכתבתי עוד ב-2013, תגרום בסופו של דבר, כך אני מאמין, לרעידת אדמה בעולם הארכיאולוגיה. ישנם כמה ארכיאולוגים מוכשרים מאוד בעולם, במיוחד בירושלים. אבל אני מאמין שד”ר מזר תיזכר כאחת dshמגדולי הארכיאולוגים בכל הזמנים.
כאשר חושבים על כמה מהמלכים, הכהנים והנביאים המפורסמים ביותר מהמקרא, שמותיהם של דוד, שלמה, חזקיהו, ישעיהו, ירמיהו ונחמיה עולים לראש. אנשים אלה היו מעורבים בכמה אירועים והישגים גדולים המתועדים במקרא. דרך עבודתה הארכיאולוגית חשפה ד”ר מזר עדויות על כל הדמויות האלה ולכמה מהסיפורים המפורסמים ביותר מהמקרא—והיא חלקה את תגליותיה המרעישות איתכם ואיתי.
מה הפך את ד”ר אילת מזר לסיפור הצלחה מדהים כל כך?
מדענית של המקרא
ד”ר מזר הייתה מדענית מבריקה שייחסה חשיבות עצומה לשיטה המדעית. בכמה הזדמנויות שמעתי אותה אומרת: ”אנחנו חייבים לתת לאבנים לדבר”. זה היה אחד מהמוטואים הידועים שלה.
הקולג’ שלנו, קולג’ הרברט ו’ ארמסטרונג, היה שותף בכל חפירותיה של ד”ר מזר מאז שנת 2006. הסטודנטים שלנו צעירים ונמרצים, והם היו מוכנים לחפור במשך כל השנה, אילו יכלו. בתקופות שבהן לא חפרנו, הסטודנטים נהגו לשאול את אילת לא פעם מתי נחזור לשטח לחפור שוב. היא הייתה כל כך סבלנית. היא הסבירה כי העבודה שהיא עושה במשרד ובמעבדה—לימוד וקטלוג של הממצאים ותיעודם בדוחות מדעיים—חשובה לא פחות מחפירה, אם לא יותר.
במאמר משנת 2007 ב-Biblical Archaeology Review הרשל שנקס המנוח שם דגש על פועלה של ד”ר מזר. ”איש לא יכול היה להטיל ספק בכשירותה המקצועית כארכיאולוגית”, הוא כתב.
ד”ר מזר הייתה מה שניתן לכנות מדענית של המקרא. בניגוד לרובם המכריע של המדענים כיום, היא לא ראתה בעיה בהכנסת המקרא לעבודתה המדעית ואף לא הייתה לה בעיה להאמין בהיסטוריה המקראית. למעשה, היא הייתה להוטה לעשות זאת. אני מאמין שזו הסיבה לכך שהיא הייתה ארכיאולוגית מצוינת כל כך.
רבים מהמדענים ואנשי האקדמיה בימינו רואים את הדת והמדע כמתחרים. רבים סבורים שהמקרא והמדע סותרים זה את זה: שלא ניתן להאמין באחד מבלי לכפור באחר. מרבית המדענים רואים את ההיסטוריה המקראית כלא מתאימה למקצוע שלהם.
זה פשוט לא נכון, וזה בהחלט לא מה שהמקרא מלמד.
לעתים כה קרובות, המקרא והמדע משלימים זה את זה בצורה יפה. אמת זו מוכחת בעוצמה רבה בעבודתה הארכיאולוגית של ד”ר מזר.
האמת היא שנאמנותה של ד”ר מזר למדע היא שהובילה אותה להשתמש במקרא! כך הסבירה לנו זאת ד”ר מזר לפני שנים רבות: כאשר ארכיאולוג חופר את יוון העתיקה, היא אמרה, הוא נועץ בסופרים ובטקסטים היוונים המפורסמים, כגון הרודוטוס או ההיסטוריה של המלחמה הפלופונסית מאת תוקידידס. אם הוא חופר את רומא העתיקה,הוא היה לומד טקסטים רומיים עתיקים. זה בדיוק אותו הדבר עם ירושלים וישראל. כדי לחפור בארץ הקודש, ובמיוחד בירושלים, יש ללמוד את ההיסטוריה המקראית ולהיוועץ בה.
מי יכול להתווכח עם היגיון זה? זה כל כך פשוט ורציונלי. עם זאת, באופן מפתיע, זה גם היה מעט מהפכני בעולם הארכיאולוגיה והמדע המודרניים.
חוקרים ואנשי אקדמיה רבים היו נבוכים מהשימוש במקרא כמסמך היסטורי מכובד. חלקם אפילו לומדים ארכיאולוגיה באופן ספציפי במאמץ להפריך את הנרטיב המקראי. אבל עבור ד”ר מזר, המקרא היה כלי מכריע בעת חפירות בישראל ובניסיון להבין את הארכיאולוגיה של ירושלים.
כדי לדעת איזו גישה מדויקת יותר, כל שעלינו לעשות הוא להסתכל על פירות המחקר, שאת חלקם בחנו בגיליון זה.
ד”ר מזר למדה על התפקיד החשוב שעל המקרא למלא בארכיאולוגיה מסבה, פרופ’ בנימין מזר. בנימין מייזלר (בשמו המקורי), שנולד וגדל בפולין, קיבל את הדוקטורט שלו בברלין לפני שעלה ארצה בסביבות 1927. פרופסור מזר הפך במהרה
לאחד החוקרים והאקדמאים המשפיעים ביותר במדינה הצעירה. הוא הכיר את ועבד בצמוד לאבות המייסדים של ישראל: אישים כמו דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של המדינה, וזלמן שזר, נשיאה השלישי.
פרופסור מזר נשא עמו ספר תנ”ך לכל מקום שאליו הלך. בדיונים על ההיסטוריה של ישראל או על התפתחות חדשה פוטנציאלית, הוא היה מתייעץ במקרא. בעת נסיעותיו ברחבי הארץ, בביקוריו בחפירות או בהתחלת חפירה משלו, הוא היה פותח את התנ”ך שלו וחוקר את ההיסטוריה המקראית של האתר.
עבור פרופסור מזר ונכדתו, המקרא היה בן לוויה במדע שלהם ולא מתחרה. חוקרים רבים כיום דוחים את המקרא כלא רלוונטי וחסר חשיבות. אבל עבור אילת וסבה, ההיסטוריה המקראית הייתה חשובה לא פחות מאת החפירה ומיומן החפירה.
פירותיה של שיטה זו, כפי שראינו, אינם ניתנים להפרכה—ומעוררי השראה. כאשר הארכיאולוגיה מיודעת על ידי המקרא, היא הופכת לאחד העיסוקים המתגמלים והחשובים ביותר שיש.
חברה יקרה
פגשתי את ד”ר מזר לראשונה ב-2006, אבל דרכנו המשותפת החלה בשנת 1967. זו הייתה השנה שבה נרשמתי לאמבסדור קולג’—והשנה שבה פרצה מלחמת ששת הימים בישראל. אני מאמין כי אלוהים התערב והעניק לישראל ניצחון פלאי שהעניק ליהודים את השליטה במזרח ירושלים. בשנה שלאחר מכן החלה ישראל במה שכונה ’החפירה הגדולה', חפירה ארכיאולוגית מסיבית בחלקו הדרומי של הר הבית. חפירה זו נוהלה בידי פרופ' בנימין מזר.
חפירת הר הבית משכה את תשומת הלב של אמבסדור קולג’ ושל מייסדו, הרברט ו’ ארמסטרונג. מר ארמסטרונג נפגש עם פרופסור מזר, עם שר התיירות משה קול ועם מנהיגים נוספים בכנסת בסוף 1968. הוא יצר שותפות עם פרופסור מזר והאוניברסיטה העברית בירושלים שבמסגרתה סיפק חצי מהמימון לחפירות ומאות עובדים מבין הסטודנטים הנלהבים של אמבסדור קולג’ עד לסיום החפירה ב-1978. אני זוכר כיצד סטודנטים אחרים באמבסדור קולג’ התרגשו מהנסיעה לישראל לצורך פרויקט זה. בין פרופסור מזר ומר ארמסטרונג נקשרה ידידות עמוקה שנמשכה עד מותו של ארמסטרונג ב-1986.
בתקופה שבה למדתי בקולג’ בפסדינה אצל הרברט ארמסטרונג כיצד לחפור לשם חשיפת המקרא, בילתה אילת מזר, חברתי לעתיד, את זמנה ב’חפירה הגדולה’, אשר בה למדה מסבה כיצד לנהל חפירות ארכיאולוגיות. כבר כילדה הוקסמה אילת מהארכיאולוגיה. היא גם הכירה היטב את מר ארמסטרונג ואת הסטודנטים של אמבסדור קולג’ והתרשמה מהם עמוקות.
הקשר שלנו עם אילת העמיק בשנת 2006 לאחר שגילתה את ארמון דוד המלך בעיר דוד. בין 2006 לחפירתה האחרונה בשנת 2018, העמדנו לרשות ד”ר מזר יותר מ-50 עובדים ומפקחים ביותר משבע חפירות. במשך למעלה מ-15 שנים, העובדים והסטודנטים שלנו סייעו לד”ר מזר במגוון רב של משימות: חפירה; קטלוג וצילום חפצים; מחקר, כתיבה ועריכה של דוחות; הפקת איורים; וכן הוצאה לאור ופרסום עבודתה ועבודתו של סבה.
ביקרתי אצל אילת בירושלים פעמים רבות ונותרו לי זיכרונות יפים מפגישותינו באכסדרה של ימק”א בירושלים. אחד הזיכרונות האהובים ביותר הוא מהפגישה שבה ד”ר מזר קירבה את כיסאה והוציאה מטפחת מכיסה. כשהיא נשענת לעברי, פתחה את המטפחת וחשפה חותם חרס זעיר. בלחש, אך בסערת נפש ובהתרגשות רבה, היא קראה את הכתובת שעל החותם: ”שייך לחזקיהו [בנו של] אחז מלך יהודה‟. הייתי כל כך גאה ומאושר: חברתי גילתה את טביעת החותם היחידה השייכת למלך יהודה שנמצאה אי פעם בחפירות מדעיות מבוקרות!
זה מה שד”ר אילת מזר עשתה שוב ושוב: היא השתמשה במקרא ובשיטות ארכיאולוגיות ללא דופי כדי להחזיר לחיים כמה מהדמויות והאירועים ההיסטוריים הגדולים ביותר של המקרא!
כיום, הודות לכך שד”ר מזר המשיכה את מורשתו של סבה, אנשים המבקרים בעיר דוד יכולים ללכת בין אותם הקירות שביניהם פסע דוד המלך. הודות לד”ר מזר אנחנו יכולים לגעת בקירות ארמונו של שלמה המלך ולבחון את חתימתו של המלך חזקיהו!
בשנת 2007 הצליחו העובדים שלנו לסייע לד”ר מזר בחפירת מגדל שבו נמצאו כלי חרס וחפצים מהתקופה הפרסית. ד”ר מזר זיהתה אותו כמגדל שנבנה במהלך התקופה המתוארת בספר נחמיה. בשנה שלאחר מכן היא וקומץ מעובדינו חזרו לעיר דוד, שם גילתה את הבולה של גדליהו. טביעת חותם זו הייתה במקורה בבעלותו של אחד הנסיכים שרדפו את הנביא ירמיהו (ירמיהו ל”ח). מאוחר יותר התכבדנו להציג את הבולה הזו ואת הבולה של יהוכל, שותף של גדליהו, בתערוכה באודיטוריום ארמסטרונג בקמפוס הביתי שלנו בה ביקרו אלפי אנשים.
בין השנים 2009 ו-2018 ניהלה ד”ר מזר ארבע עונות חפירה בעופל, ובהן איתרה מתחם מלכותי שנבנה בידי שלמה המלך, כותרת פרוטו-איאולית, צלמית בס הראשונה שנמצאה בירושלים, חרפושיות וטביעות חותם רבות, מטבעות שהוטבעו במהלך השנה האחרונה למרד הגדול, מערה עם פירים ומנהרות, וכן את הבולות של המלך חזקיהו והנביא ישעיהו.
במשך שנים השתמשו ארכיאולוגים בהיעדר ראיות פיזיות מתקופת דוד ומימי נחמיה כדי להצדיק את חוסר אמונתם במקרא. אך כפי שקראתם בגיליון זה, ד”ר מזר וקומץ ארכיאולוגים מקראיים אחרים גילו ערמות של עדויות הקשורות ישירות לתקופת בית ראשון. תגליות אלה לבדן אמורות לתת מענה לאותן ספקות—אם המבקרים והחוקרים היו רק מקבלים את האמת.
בשבחי עבודתה של ד"ר מזר
בשיחות האחרונות שקיימנו, ד”ר מזר חלקה כמה חששות לגבי מצב הארכיאולוגיה המקראית בישראל. הפריע לה שמעטים מדי מוכנים ברצינות לשלב את המקרא במדע שלהם ולהדגיש את הקשר החשוב בין הארכיאולוגיה של ירושלים למקרא.
”באמת צריך שיהיה לך חזון כדי לחפור בירושלים. אתה חייב לראות את התמונה הגדולה של איך הדברים משתלבים בתמונה המקראית”, היא אמרה לנו. אילת הייתה מוטרדת מכך שחלק מהארכיאולוגים והמנהיגים של ישראל הראו היעדר חזון בכך שלא היו מוכנים להשתמש במקרא.
עם זאת, היא גם אמרה כי ”רבים מאנשי היום-יום עדיין זוכרים אותו היטב [את המקרא]”.
הערתה זו של אילת נחרטה במוחי. היא הזכירה לי הצהרה של הנביא ישעיהו מלפני כ-2700 שנה. בישעיהו מ’, ט’ נאמר: ”עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם”.
אינני בטוח אם ד”ר מזר הכירה את הפסוק הזה; אם אכן הכירה אותו, היא גם מעולם לא הזכירה אותו בפניי. אבל נראה לי כי הפסוק מישעיהו מ’, ט’ מסכם את חייה ופועלה של ד”ר מזר. במובן מסוים, פסוק זה אפילו טומן בחובו את החלקים הטובים ביותר של אישיותה.
ד”ר מזר העבירה את מרבית הקריירה שלה בעיר דוד, בעופל ובמשרדו של סבה באוניברסיטה העברית—כאשר שלושתם נמצאים על ’הר גבוה’. מאותם הרים גבוהים, הגיעה ד”ר מזר לכמה תגליות דרמטיות, ולאחר מכן כתבה מאמרים ודוחות מדעיים—שדווחו כשגרה בתקשורת הבינלאומית—אשר הכריזו על ”בשורות טובות לירושלים‟ ול”ערי יהודה‟.
במשך 40 שנה הרימה ד”ר מזר את קולה בעוצמה! היא לא פחדה לדבר על המקרא או להודות בשמחה כי המקרא הצטלב היטב עם הארכיאולוגיה שלה. היו לד”ר מזר הרבה מבקרים והיא התמודדה עם התנגדות רבה, במיוחד מצד ארכיאולוגים אחרים (בעיקר מהמינימליסטים המקראיים). אבל היא מעולם לא נתנה לאנטגוניזם להפחיד אותה לתוך שתיקה. בכל הנוגע לקשר בין הארכיאולוגיה שלה והמקרא, היא הרימה באומץ את קולה.
ומהו המסר המהותי שקשור למעשה בתגליות של ארמון דוד המלך, המתחם המלכותי של שלמה המלך, חותמות המלך חזקיהו וישעיהו הנביא, חותמות גדליהו ויהוכל וחומת נחמיה? איזה מסר כרוך בכל חלקי הפאזל הארכיאולוגי שהרכבנו בגיליון זה? המסר שהתגליות המרעישות האלה משדרות ליהודה הוא: ”הנה אלוהיכם!‟
בין אם ידעה זאת ובין אם לאו, ד”ר אילת מזר הכריזה ”הנה אלוהיכם!‟ לעם ישראל. ככל שאני חושב יותר על ד”ר מזר ועל הארכיאולוגיה שלה, וכן על האומץ, מוסר העבודה והאהבה שלה לירושלים, כך אני זוכה להשראה רבה יותר מהם.
כשאילת נפטרה במאי 2021 היו שתהו אם הדבר עלול להאט את עבודתנו בירושלים. להיפך, אני מלא השראה יותר מתמיד ללכת בעקבות הדוגמה של ד”ר מזר. כאשר הארכיאולוגית המקראית הגדולה בעולם אינה עוד אתנו, נוצר חלל ריק עצום. מעולם לא היה חשוב יותר למישהו ללמד על הקשר הסימביוטי בין הארכיאולוגיה למקרא, להראות עד כמה המקרא חיוני להבנת עברה של ישראל.
מטרתי היא לרומם את קרנה של ד”ר אילת מזר בירושלים, ואני להוט לעזור להמשיך את עבודתה.
בתמיכתה ובהכוונתה של ד”ר מזר, מכון ארמסטרונג לארכיאולוגיה מקראית והרברט ו’ ארמסטרונג קולג’ לקחו על עצמם מיזמים נפלאים וחשובים בירושלים במשך 15 השנים האחרונות. השתתפנו בשמונה חפירות נפרדות בעופל ובעיר דוד. אצרנו שלוש תערוכות ארכיאולוגיות איכותיות ביותר בארצות הברית. עבדנו עם אילת במשרד, בעיבוד ממצאים ובתיעוד חפירות. ובאמצעות מגזין זה (ואתר האינטרנט שלנו), אנחנו מדגישים את התפקיד המכריע שממלא המקרא בארכיאולוגיה.
כפי שאני רואה זאת, אף שד”ר מזר אינה עוד אתנו, אנחנו עכשיו בפרק חדש. באופן אישי, אני חדור מוטיבציה יותר מאי פעם לשמר ולבנות על מורשתה של חברתי אילת מזר. גם עכשיו, אנחנו עובדים עם האוניברסיטה העברית ועם משפחתה של ד”ר מזר כדי לעזור לסיים כמה מהפרויקטים של אילת. אנו אסירי תודה כלפי האוניברסיטה העברית, עמותת אל עיר דוד ורשות העתיקות על תמיכתן לאורך השנים, ומצפים בכיליון עיניים לשתף פעולה עם המוסדות הגדולים האלה בעתיד. אנחנו גם בוחנים כמה מיזמים מרגשים וחשובים חדשים.
בכל פעם שאני חושב על עבודתנו בישראל, ואפילו בעולם, מצלצלת במוחי אמירתה של ד”ר מזר: ”רבים מאנשי היום-יום עדיין זוכרים אותו היטב [את המקרא]”. אלה האנשים שאליהם אנו שואפים להגיע! אנו פועלים לנצל כל כלי אפשרי כדי לעשות זאת. אותם ’אנשים רגילים‘ הם קהל עצום!
הארכיאולוגיה המתרחשת כעת בירושלים—וברחבי ישראל—יכולה להיות וצריכה להיות גדושת חזון! אנחנו רוצים להשתוות לד”ר מזר בדרך זו, ובוודאי יש עוד ארכיאולוגים שמרגישים כך. אם אתם כאלה, נשמח לשמוע מכם. ד”ר מזר עשתה כל שביכולתה כדי להחיל חזון בעבודתה. אנו מקווים שנוכל להמשיך להגיע לאותם אנשי היום-יום בישראל עם החזון הזה ופשוט ’לתת לאבנים לדבר’.
באמצעות עבודתה בעיר דוד ובעופל, השם אילת מזר ייקשר לעד לאישים הגדולים של ירושלים, לרבות מלכה הגדול ביותר. אני מאמין שיחד עם סבה ניהלה אילת מזר את הפעילות הארכיאולוגית החשובה ביותר אי פעם בירושלים. אנחנו נוקיר לעד את 15 שנות העבודה שניתנו לנו לצד ד”ר מזר, ותחסר לנו עד מאוד תשוקתה העמוקה לארכיאולוגיה של ירושלים.
בשנים הקרובות נתאמץ לשמר את מורשתה הארכיאולוגית של ד”ר מזר ולקיים אותה כמורשת חיה בעבודה באותה התשוקה, הדחיפות והאהבה.
