כשהתחלתי לצלול מול חופי דור העתיקה, מצאתי את עצמי שקוע באחד מהנמלים האגדיים של שלמה המלך. מה יכול
להיות היסטורי יותר ורומנטי יותר מאשר לחקור את המים שבהם עגנו אי אז ספינותיו של המלך החכם? ביבשה היה לעיר בית שער ארבעה-תאי מימי שלמה. לבטח רבים מעוגני האבן שמשינו מתוך הנמל הדרומי היו עוגני סירות שהיו בשימוש גם במאה ה-10 האייקונית? עשרות שנים מאוחר יותר מצאתי את שלמה, אך לא בישראל אלא במקבילה העתיקה של צדו האפל של הירח—טרטסוס שבאנדלוסיה הספרדית.
שלמה היה שופט, לוחם, משכיל, מלחין ואיל ספנות. מילותיו וחוכמתו אגדיים. המלך מסר פסיקות חדשות מהארמון שבירושלים ומיוחסים לו 3000 פרקי משלי. דבריו ממשיכים לחיות עד ימינו: האהבה תמתק מיין, אין כל חדש תחת השמש, גאווה תביא למפלה. הפולקלור היהודי עומד על כך ששלמה המציא את משחק השחמט. כרוניקאים ערבים מעניקים לו את הכבוד שבהמצאת הקפה.
במאה ה-21, שלמה עדיין הנו שם מוכר בכל בית. יותר אנשים נישאים זה לזה לצלילי ’בואה של מלכת שבא‘ מתוך האורטוריה ’שלמה‘ של הנדל משנת 1748 מאשר לצלילי ”נישא/ת לך‟ או ”מעבר לקשת‟ של ברונו מארס. ברפואה, תסמונת העירוי בין תאומים כרוכה בטיפול בשליה במה שמכונה ’שיטת שלמה’.שלמה הקוסם טווה לחשי גבורה בקריקטורות מנגה יפניות. רחובות, בתי מלון, בנקים, בתי קזינו ודוכני קבב ברחבי העולם נושאים את שמו של שלמה ואת אידיאל החוכמה, העושר והמזל לעבר העתיד.
איזה חלק בדיוק מתוך הביוגרפיה המפוארת של שלמה אפשר לייחס לאותו מלך ששלט בירושלים במאה ה-10 לפנה”ס? זהותו האמיתית של שלמה המלך מחייכת אלינו מאחורי חומת המגן הגדולה שהיא הארכיאולוגיה המקראית.
מקרא, מכוש וחרב
בתור התחלתו של חקר הממצא בשטח של התנ”ך באמצע המאה ה-19, הארכיאולוגיה הובילה לשחר מדעי חדש רק בתור דוגמה: בדרום העמוק של ארצות המקרא החל הרב האמריקני, הארכיאולוג ונשיא ההיברו יוניון קולג’, נלסון גלוק, לקלף את שכבות הקרקע של תל אל-חליפה באזור אילת על החוף הצפוני של ים סוף בשנת 1937. מה שעלה מתחת לפני השטח נראה תואם באופן מושלם לעציון גבר, שם בנה שלמה צי של ספינות במטרה לצאת ולסחור עם ארצות אופיר ותרשיש תמורת זהב, כסף וסחורות אקזוטיות. אף שהוא שוכן באמצע שום מקום, האתר העתיק הזה היה מוקף באמצעי הגנה חסונים, כולל חומות בגובה 8 מ’ (26 רגל) אשר בחזיתן שער ארבעה-תאי מרשים וחפיר יבש מול הים. מערכת הגנה זו נראתה כמתאימה לעיר גדולה עשרת מונים. על מה שמרו המגינים?
היישוב בתל אל-חליפה נבנה על גבעה עשירה בברזל ונחושת, אידיאליות להתכה וזיקוק של מתכות. כור היתוך וזיקוק חדשני, מתוכנן עם ארובות ותעלות אוויר לצורך ניצול של רוחות הים—ומכאן מיקומו העוין של האתר על החוף—נמצא מוכתם בירוק מאדי נחושת-גופרתית בני 3000 שנה.
נלסון גלוק היה משוכנע שחשף את מרכז תעשיית המתכת של ישראל, עיר שחוזקה לקראת סוף המאה ה-10 לפנה”ס לאחר התקפה שבאה, ככל הנראה, מידי פרעה שישק המצרי. עציון גבר החדשה המשיכה ביציקת נחושת וברזל גם במשך מלכות יהושפט מלך יהודה בשנים 873–849 לפנה”ס. מבחינת גלוק, הראיות הפורנזיות העתיקות התאימו לזהות אחת ויחידה בלבד:
”עד כמה שידוע לנו, היה רק אדם אחד שהיה בעל הכוח, העושר והחוכמה הנדרשים כדי ליזום ולבצע בנייה של אתר כה מורכב וייעודי כמו עציון גבר. אדם זה היה שלמה המלך. בארץ ישראל דאז, לו בלבד היו היכולת, החזון והכוח לבנות מרכז תעשייתי חשוב ונמל ימי במרחק כה רחוק יחסית מירושלים... שליט ישראל החכם היה מלך הנחושת, איל ספנות, נסיך סוחר ובנאי גדול”.
מעבר לאופק
במקום שבו ארכיאולוגים נאבקו זה בזה עד לאין מוצא, לאור מיעוט החורבות שנותרו כדי לבחון את ציר הזמן בישראל, איש לא הציץ אל מעבר לאופק ולתוך מעמקי האוקיינוס. המקרא מנציח את שלמה כאיל הספנות הראשון של האומה. בניית ערים, ארמונות, אורוות ומקדש מהמעלה הראשונה לא הייתה פעולה זולה. אם כך, המלך כנראה שלט באדמות חקלאיות שנפרסו למרחקים והטיל עליהן מס כדי לכסות את העלויות של תוכניותיו הימיות. מסעות מרוחקים לארץ אופיר ותרשיש יחד עם שותפו למיזם, המלך הפניקי חירם מצור, הזרימו זהב, כסף, נחושת, טווסים, שנהב, קופים, אבנים יקרות ושיש לחצר המלוכה עד אשר ”וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה‟ (מלכים א’ י’, כ”ג).
הפניקים היו עם ימי בעל מוניטין, ונודעו בשל שיטוטיהם במרחבי הים בחיפוש אחר מקורות רווח. כישרונם זה מילא תפקיד מרכזי בעיצוב נופה הנוצץ של ירושלים. שלמה והמלך חירם, אשר שלט על צור שבלבנון של ימינו בסביבות 971–939 לפנה”ס—עיר ”הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ‟ (ישעיהו כ”ג, ח’)—רקמו מערכת יחסים מיוחדת ראשונה בהיסטוריה.
הם החליפו ביניהם מחוות בצורת חפצי מותרות והודות לקשרי האמון ביניהם הביאו את עריהם להתנהל על נהרות של כסף וזהב.
לא ישראל ולא הלבנון יכלו לנצל מכרות זהב וכסף מקומיים להבטחת סמלי הסטטוס הסופיים שלהן. אם כך, כיצד הפך שלמה ”... אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים; וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב”, כדברי ספר מלכים א’? כדי למצוא מקור לזהב ולכסף לצורך חיפוי חומות המקדש, קודש הקודשים והמזבח שהביאו את ירושלים לבהוק בשמי המזרח כהשתקפות לתפארתו של האל, נאלצו היזמים המקראיים להביט אל מעבר לאופק.
ארץ תרשיש הייתה מקור חיוני לכסף של שלמה. כנאמר ביחזקאל: ”תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ, מֵרֹב כָּל הוֹן; בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ... יהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵמָּה רֹכְלָיִךְ; בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ... אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ;
וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד, בְּלֵב יַמִּים‟ (יחזקאל כ”ז, י”ב, י”ז, כ”ה).
הסחר של שלמה וחירם היה זקוק לרשת בטיחות של ספינות מתוחזקות היטב, נמלים, מחסנים ובתי מלאכה. חקר הנתיבים הימיים שמעבר לארצות המקרא ומתחת לגלי האוקיינוס הבלתי נלאים מביאה להשתקת צעקותיהם של אקדמאים כועסים ולחשיפת יסוד נדיר—האמת.
גבול הכרייה האבוד של תרשיש הוזז מבלי משים מדרום ישראל לים סוף ולאתיופיה, הודו, אפריקה וקרתגו שבתוניסיה. אולם השילוב בין הטקסטים וההריסות מצביע על מועמדת הרבה יותר משכנעת. תרשיש הייתה יעד רחוק מישראל. אל החוף הרחוק הזה ברח יונה מיפו כדי להימלט מעינו הרואה כול של אלוהים. האשורים, גם הם תפסו את תרשיש כשוכנת בקצה העולם.
לא הייתה זו יצירת מיתוס אפי. כתובת אבן גיר בגובה מטר שנחפרה בחורבות נורה שבסרדיניה מוכיחה כי תרשיש הייתה מעוגנת במציאות הגיאוגרפית. כתובת הקדשה פניקית בת שמונה שורות מנציחה כיצד, לאחר תבוסה בקרב, כוח צבאי בפיקודו של קצין בשם Milkûtôn נמלט בספינה מתרשיש לסרדיניה, שם לוחמיו חיו את חייהם בשקט ובשלווה. תרשיש, אם כן, שכנה בקרבת סרדיניה בתחילת המאה התשיעית לפנה”ס כאשר כתובת זו נחקקה באבן.
תרשיש חייבת גם להתאים לארץ שבה קיימת חפיפה בין שרידי תרבות מזרח תיכונית לבין סימנים נרחבים לכרייה עתיקה. שילוב ייחודי שכזה מתקיים בדרום חצי האי האיברי, באזור שהיה ידוע בעת העתיקה בשם טרטסוס, נגזרת יוונית של השם תרשיש. דיודורוס מסיציליה קישר את תרשיש של שלמה לאיבריה בהיסטוריה הכלל-עולמית שלו, ה-Bibliotheca Historica: ”[באותה] ארץ ישנם מכרות כסף רבים ועשירים ביותר... הילידים אינם יודעים כיצד להשתמש במתכת. אך הפניקים, אשפי המסחר, היו קונים את הכסף הזה בתמורה לסחורות קטנות אחרות. כתוצאה מכך, כשהביאו את הכסף ליוון, לאסיה ולכל העמים האחרים, הפניקים הפיקו ממנו רווחים נאים”.
נהרות כסף
תרשיש הייתה אזור ספר בעל כמויות בלתי נדלות של מתכות יקרות. המיזמים המשותפים של שלמה וחירם כללו חזון מרחיק ראות של שיט במים עמוקים תוך סיכון חיים הרחק מהמזרח הסואן. אנרגיית הרוח וכושר השיט הם הדברים שעמדו לרשותם כדי לנווט על פני מה שבתקופת הברזל המוקדמת היו 5200 ק”מ (3200 מייל) מאתגרים של מים מירושלים הבטוחה. עבור מלחים חלוצים אלה, תרשיש דמתה לצדו האפל של הירח.
לאחר שהגיעו לספרד והפליגו עוד 75 ק”מ (47 מייל) במעלה הנהר קאדיז, הגיע החוקר הנחוש מימי קדם לאל דוראדו של שלמה המלך. גבעות געשיות גליות נישאות לגובה של 530 מטר (1700 רגל) לרוחב הרי סיירה מורנה מעל אחת מחגורות הזיתים והחיטה העשירות באירופה. מתחת למדרונות המבושמים באורנים, רצועת מינרלים פיריטיים משתרעת לאורך 150 ק”מ (90 מייל) ולרוחב 30 ק”מ (20 מייל) בין סביליה לליסבון. מוקד העפרות הברוכות האלה הוא ריו טינטו, ’הנהר האדום‘ בספרדית. הדבר שהיה קבור מתחת להרים האלה הוא שנתן לשלמה וחירם את ההשראה להימור שבחציית הים התיכון הסוער.
ריו טינטו הוא המכרה הגדול ביותר שנוצל בעת העתיקה. במהלך מאות השנים מרבציו הניבו 6 מיליון טונות של מתכות יקרות. העפרות הכלולות בשכבה של חמר כסף לעומק 6 מטר (20 רגל) הכילו כל מתכת כבדה שמלך כלשהו יכול לייחל לה: זהב, כסף, עופרת, נחושת ואבץ. המרבצים יוצאי הדופן הניבו עד 3.1 ק”ג (6.8 ליב’) כסף לטון. ישראל ופניקיה, רומא וספרד הקולוניאלית הותירו מאחוריהם סימנים מובהקים לניצול תעשייתי בצורת 18 מיליון טון של ערמות סיגים רחבות ידיים.
טקסטים עתיקים, כתובות חרוטות וגלגלי מים נטושים מעץ אינם מותירים ספק כי ריו טינטו היה מוקד משיכה מרכזי שנתן לרומא את ההשראה להשתלטות על מחוז פליקס ביאטיקה, או ’ביאטיקה המאושרת‘. אבל החיפוש אחר שלמה ושותפיו אלף שנים קודם לכן, בעידן שלא הותיר אחריו שום ניירת רשמית, מצריך אמונה—במבט ראשון.
אגדה מקומית מגשרת על הפער בין מיתוס למציאות. בשנת 1629, סניור א’ קררנזה הופתע לגלות סימנים מרשימים לכרייה עתיקה מאוד:
”במקום שממנו רואים את ריו טינטו (ומימיו המופלאים, שאינם מזינים כל דג או יצור חי, אך מועילים מאוד לבריאות) ישנה רצועה מבודדת של קרקע גבוהה בהיקף של ארבע ליגות. בחצי הדרך מעלה, כדי שליש או רבע מגובהה, ישנם פתחים ומנהרות כרייה רבים בדומה למאורת ארנבות. במפלס הנמוך ביותר של אלה ישנם כמעט אינספור פירים שנותרו עד היום... עם הרבה מנהרות ומערות עמוקות הנוגסות עמוק פנימה מתחת לפני השטח שמעליו”.
על המפה ששרטט כתב קררנזה את שמו המקומי של מכרה עשיר זה—’גבעת שלמה‘—וציין כי עוד לפני כן נקרא ציון הדרך הזה ’טירת שלמה’. זכר דמותו של שלמה וזכר הכרייה בימי קדם היה חי וקיים בשנת 1634, כאשר החיבור ’Antiguedades y Principado de la Ilustrisima Ciudad de Sevilla’ של רודריגו קארו מתאר כיצד: ”תושבי אזורים אלה מחזיקים במסורת (כך הם אומרים) לפיה האנשים שנשלחו לשם בידי שלמה המלך לחפש זהב וכסף בנו אותו וקראו לו ’סלמאה’ [סלמאה לה ויאחה]. כראיה לכך הם מציינים שטירה עתיקה מאוד בקרבת מקום נקראת מאז אותם ימים ’טירת שלמה העתיקה’”.
כיום, לא רק הטירה, אלא כל שטחה של ’גבעת שלמה’ (סררו סלומון), נהרסו עד עפר, לאחר ריסוקן, שכבה אחר שכבה, על ידי הכרייה המודרנית. הספח המצולק של סוף המסע של שלמה וחירם מבודדים בתוך נוף תעשייתי שומם, שנחצה לאורכו ולרוחבו על ידי קורות רכבת נטושות מעץ אדי הגופרית חונקים את האוויר. בריכות של מי נהר מינרליים בצבע דם קרוש מלחכות את מדרונות הגבעה. הזירה כולה אינה טובלת במראה של משהו עתיק, אלא דומה יותר לסרט סוריאליסטי המזכיר שובר קופות דיסטופי—יותר ’מקס הזועם‘ מאשר ’מכרות המלך שלמה‘. לאחר שאותה ’גבעת שלמה‘ נטחנה לאבק בכוח הדחפורים, כיצד יוכל המדע להפריד אמת מאגדה?
לפני שיטוח הגבעה, ארכיאולוגים ספרדים, ישראלים ואנגלים עדיין הצליחו לבדוק מה מסתתר מתחתיה. עם הסרתן של שכבות הקרקע העליונות, נתגלה כפר כורים של ספר קדום. על פסגת הגבעה בגובה 515 מטר (1700 רגל) השתרע יישוב, ואילו העפרות נחפרו מגלריות כרייה שנפתחו במדרונות התחתונים באמצעות פטישי אבן ומכושים. מי מעיינות טריים בתחתית הגבעה העניקו הקלה מרעננת לכורים ולתושבי הכפר והיו חיוניים לזיקוק המתכת.
הכפר כיסה פעם 900 מטר (3000 רגל) מראשי הגבעות. הבתים המלבניים שלו חולקו לחדרים קטנים עם רצפת צפחה, והם נבנו בבניה יבשה מאבנים לא מסותתות וכוסו בגגות סכך קלים. היסודות נמצאו כשהם מלאים בציוד כרייה נטוש: עליים מגרניט ומכתשי אבן ששימשו לריסוק מינרלים, סיגים, פחם וטיפות עופרת, וכן צינורות יציקה. הכורים חיו בסמיכות לבתי מלאכה לזיקוק כסף. סיגי העופרת שנחפרו מ’גבעת שלמה’ הכילו ריכוז גבוה של כסף, 575 גרם (1.3 ליב’) לטון. אבל מה לגבי תאריך החורבות ומקורן?
קוסטה דל פניקה
הרחק מצור וירושלים של שלמה, ישוב הספר ב’גבעת שלמה‘ חשף שפע של כלי חרס פניקים מוכרים: אמפורות כדוריות, נרות שמן, פכי שמן ומכלים תלת-רגליים. שברי אמפורות פניקיות מאוחים עם עופרת אפורה וסיגים כסופים מצביעים על קשר ודאי בין המזרח התיכון לאותה ’גבעת שלמה‘. עד 30 אחוז מכלי החרס בכפר הכורים התבררו כיבוא מהמזרח התיכון. ’גבעת שלמה‘ (סרו סלומון) היה כפר פניקי בתרשיש שאוכלס על בסיס עונתי בחפיפה להפלגות סדירות מן המזרח התיכון. הבתים המוקדמים ביותר נבנו בסוף המאה השמינית לפנה”ס; מוקדם, ובכל זאת עדיין מאוחר מהתיארוך המסורתי של מלכות המלך שלמה למאה ה-10.
עיר הנמל האנדלוסית הואלבה שולטת על קצהו של שפך הריו טינטו, מקום שבו הנהר מזרים את מימיו האדומים כדם אל הים. במהלך אירוני של ההיסטוריה הספרדית, באותו זמן שקולומבוס הקיף ארצות מסוכנות מעבר לשולי העולם הידוע, היה אפשר לנצל את אותו ’אל דוראדו‘, אתר הזהב הגדול הראשון של ספרד, במסע של כמה ימים בלבד במעלה הנהר מתחת לגבעת שלמה. הואלבה והזהב של ספרד עצמה גם היו קשורים פיזית על ידי מים.
חורבות עתיקות שנחפרו על פני 2145 מ”ר (23088 רגל רבועה) בלב מרכזה של העיר הואלבה בעשור האחרון אימתו נוכחות מסחרית מזרח תיכונית נרחבת באיבריה והן דוחקות את תאריך המגע עם ארצות הכסף האלה עמוק עוד יותר בימי המקרא. הכיכר ששמה ’פלאזה דה לאס מונחאס‘ נראית כנקודת מוצא בלתי סבירה לארץ תרשיש. ברחוב זה שוכנים סניף הבנק של ספרד והבנק הגרמני לצד בתי ספר לאנגלית, וגם ’בר הבורגר הטוב’. במורד הרחוב, מלון ’יורוסטארס טרטסוס‘ מרמז על תהילת עברם של מייסדי העיר. בקומה הראשונה ממוקמת סוכנות בילוש פרטית שעוזרת ללקוחות לחוצים לגלות אמיתות לא רצויות. פסל ברונזה בגודל טבעי של כריסטופר קולומבוס שומר על הכניסה לכיכר, ואצבעו פונה מערבה, אל יבשת אמריקה הרחוקה.
לפני כ-3000 שנה, הכיכר המרכזית של הואלבה שימשה שוק חוף קוסמופוליטי. מרבצים עמוקים של חרס שיובאו מרחבי הים התיכון טמונים מתחת לאבני ריצוף מודרניות, לרבות הקרמיקה המשובחת ביותר של סרדיניה, איטליה, יוון וקפריסין. אולם, רוב הקרמיקה בהואלבה הגיעה מהמולדת הפניקית: לא פחות מ-40 אחוז מהסירים והמחבתות דומים למוצרים מצור. חפצי תרבות פיניקית מובהקים נמצאו פזורים לצדם: חט של פיל, פסולת שנהב וחפצי אמנות מוגמרים, צדפי מורקס שנאספו להכנת צבע ארגמן, ציוד אריגה, חלקים מגופי ספינות ומשקולות סוחרים של חצי שקל, שקל אחד ושלושה שקלים ששימשו כדי לקנות, למכור ולהבטיח כי אנשי המזרח התיכון ואנשי טרטסוס לא ירמו זה את זה.
משלימים את זירת הסחר הימי השוקקת הזו סימנים לעיבוד מתכת הפזורים על פני כל ההריסות העתיקות—לבנים מדפנות כבשנים, מיכלי היתוך ליציקת נחושת, וכן סיגים ותבניות אבן חול ליציקה. שרידיה עשירי הממצאים של הואלבה, הופכים אותה למתאימה ביותר כבירת טרטסוס ותרשיש המקראית. פסולת העידנים הטמונה מתחת לפסל קולומבוס בפלאזה דה לאס מונחאס ממקמת את מועד הופעתו של המיזם הימי הישראלי והפניקי בהואלבה קרוב לשנת 900 לפנה”ס ואולי אפילו מוקדם יותר, ב-930 לפנה”ס, ימי סוף מלכותו של שלמה. בדיוק כפי שטענו המקורות העתיקים, תרשיש שכנה בצדו הרחוק של הים התיכון, קרוב לעמודי הרקולס במצרי גיברלטר שסימנו את קצה ערש התרבות הים תיכוני ואת נקודת ההתחלה של האוקיינוס האטלנטי האכזרי.
המסלול הימי החדש משנה את הכול. האמביוולנטיות שכמעט הביאה לוויתור על המקרא ולהכתמת הסיפור התנ”כי על שלמה וחירם מלך צור כאילו הוא המצאה אגדית התמוטטה באחת. שלמה, חירם ותרשיש הפכו מפנטזיה מהעידן האפל לסיפור על עולם אמיץ חדש ואמין. הארכיאולוגיה חשפה חוף פניקי המשתרע מהואלבה במערב ועד אליקנטה במזרח, ובו מושבות צוריות במורו דה מאזקיטיליה, אלמונייקאר, צ’ורראס, טוסקנוס, אדרה וסררו דל וילאר במלאגה שמתחרות בקוסטה דל סול 28 מאות שנים מוקדם יותר. מיזמי הסחר המזרח תיכוניים הניפו את דגלם מעל ’קוסטה דל פניקה‘ לפחות במחצית השנייה של המאה התשיעית לפנה”ס.
התנ”ך צדק במשיכות המכחול הרחבות שלו. יש לנו סיבות טובות להאמין בקיומו של המלך שלמה, יד ביד עם עמיתיו הפניקים. העדויות הארכיאולוגיות מצביעות על כך ששלמה וחצרו נשענו על אדוני הים הצוריים של חירם לצורך מסעותיהם הימיים. וירושלים היא שסיפקה את המימון לכך.
הבעיה היחידה בחזון הגדול החדש הזה של שלמה ובני בריתו הפניקים היא אי מציאת ספינות טרופות. האם מלחי צור היו טובים כל כך שהצליחו להימנע מלטבוע? הדבר אינו סביר. ספינות טרופות עם מטענים פניקים נתגלו במזאררון ובבאחו דה לה קמפנה מול ספרד, בגוזו שבמלטה, בקקובה אדסי שבטורקיה ובמים העמוקים שמול אשקלון, עכו ועתלית בישראל. אך כל אלה מתקבצות לטווח השנים 750 עד 600 לפנה”ס, ולא מוקדם יותר.
בחזרה לדור שבישראל, המקום שבו החלה מבחינתי הצלילה בחיפוש אחר שלמה, שם חלה תפנית בעלילה—תרתי משמע. קורט רווה, מומחה לארכיאולוגיה ימית, טייל עם כלבו לאורך החופים הדרומיים, מול אי קטנטנן שנקרא זה מכבר על שם הנסיכה טפת, בת שלמה המלך, כאשר הכלב הפסיק לפתע לשחות והחל להלך על פני המים. נס! אבל כשקורט בדק על מה עומד כלבו, הוא מצא דבר הנראה כמו עוגן אבן ענק באורך 2.5 מטר (8 רגל) ובעובי 50 ס”מ (20 אינץ’).
הפתעה גדולה עוד יותר התגלתה מתחת לעוגן. קורט גילה קורות עץ גדולות קבורות בחול, שאולי היו חלק משדרית ספינה. רובן של עשרות הספינות הטרופות בנמל עתיק זה הן ביזנטיות ועות’מאניות. באופן מדהים ובלתי צפוי, תוצאות תיארוך פחמן 14 שביצע המכון הטכנולוגי הפדרלי השוויצרי בציריך חזרו עם קריאה של 997–806 לפנה”ס. העוגן והעץ חפפו את ימי מלכותו של שלמה המלך.
כעת רוצה קורט לדעת אם מדובר בסתם קורות עץ אקראיות או שמא הספינה הטרופה הראשונה מתקופת שלמה המלך ממתינה לחפירתה מול חוף דור. וכך רוצה גם שאר העולם. יחי המלך.
