שני קילומטר מצפון לכינרת, בדלתא הפורייה של נהר הירדן שוכן תל א-תל, אתר עתיק שהוא, ככל הנראה, העיר בית צידה—עיר חשובה בימי ישו. בעיר מתנהלות חפירות מדי שנה.
לדברי מנהל החפירות, פרופ’ רמי ערב, החפירות הניבו מתחם שער מאסיבי שהיה בשימוש החל מאז המאה ה-11 לפנה”ס עד 920 לפנה”ס, כאשר העיר נהרסה. פירוש הדבר, ששער זה היה בשימוש בתקופת מלכותם של דוד ושלמה גם יחד.
מציאת שער באתר ארכיאולוגי היא דבר חשוב, שכן שערי העיר היו לעתים קרובות מוקד של פעילות פוליטית, תרבותית וכלכלית. השער בתל א-תל אינו יוצא דופן מבחינה זו.
גובהו של השער שהשתמר הוא כ-3 מטר (10 רגל), דבר ההופך אותו לאחד השערים הגדולים והשמורים ביותר מתקופה זו בארץ ישראל.
לא רק גודלו של השער הופך אותו לחשוב, אלא גם מה שאולי התרחש שם וכיצד הוא קשור לסיפור המקראי ולדוד המלך עצמו.
במקרא מסופר כי אזור זה ניתן לשבט מנשה, אך הם לא הצליחו לגרש את כל התושבים, שאותם המקרא מכנה ’הגשורים’ (יהושע י”ג, י”ג). אנשי גשור הם עם קשה להגדרה, וייתכן שהיו קבוצת משנה של הארמים אשר כבשו את האזור הצפון-מזרחי, כולל דמשק.
במקרא מצוין כי הגשורים חיו באזור זה מימי יהושע ועד מלכות דוד ושלמה (דברים ג’, י”ד). היות ותל א-תל הוא הגדול מבין היישובים הידועים באזור, ארכיאולוגים מסיקים שהייתה זו עיר הבירה של הגשורים.
התגלו גם אתרים גשוריים אחרים. בשנת 2020 חשפו ארכיאולוגים שרידי ביצורים מרשימים המתוארכים לתקופת דוד המלך. המבצר, שהתגלה בסמוך ליישוב חספין שברמת הגולן, נבנה במקור כחלק מממלכת גשור.
המבצר הקיף מיקום אסטרטגי על ראש גבעה המשקיף על קניון אל-על ומתהדר בחומות בעובי 1.5 מ’ בנויה מסלעי בזלת גדולים. על אחד הסלעים הסמוכים לכניסה אל המבצר חרוטים שני אלים מקורננים עם זרועות מושטות. תגלית כמעט זהה התגלתה גם בתל א-תל.
הגשורים שבים ומופיעים בתיעוד המקראי במהלך השנה וחצי האחרונות שלפני מות שאול המלך. לאחר שקיבל במתנה את צקלג ונשאר שם 16 חודשים, ”וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי...” (שמואל א’ כ”ז, ח’). דוד גם נשא לאישה את בתו של תלמי מלך גשור (שמואל ב’ ג’, א’–ג’).
העדויות באתר תל א-תל מראות כי העיר המשיכה להיות מיושבת לאורך כל תקופת שלטונו של דוד המלך. אבשלום, בנו של דוד, נסוג אל בית סבו, המלך הגשורי תלמי, לאחר שהרג את אחיו למחצה אמנון (שמואל ב’ י”ג, ל”ז). הוא שהה שם שלוש שנים.
לאחר שהתקבל בחזרה לחברה בירושלים, הוא הרים את נס המרד באביו דוד. אף שבסופו של דבר ההפיכה נכשלה והורגים את אבשלום בשל בגידתו בבית אביו, המקרא מספר כי המשפחה הגשורית הוסיפה להיות חלק משושלתו המלכותית של דוד. לאבשלום הייתה בת, לה הוא קרא על שם אמו מעכה. היא הייתה הרעיה המועדפת על רחבעם, בנו של שלמה. ממערכת היחסים ביניהם נולד מלך יהודה הבא, אביה (אבים; מלכים א’ ט”ו, א’–ב’).
העדויות הארכיאולוגיות מראות כי תל א-תל
נהרס חלקית, אולי בידי פרעה שישק, בסביבות 925 לפנה”ס.
