בעולם העתיק, שערי העיר היו מוקדי פעילות. זה היה המקום בו התקיימו פגישות, מנהיגים פנו לתושבים, נוסעים נכנסו ויצאו, וכן המקום שבו מכרו הסוחרים את סחורתם ובעלי המלאכה עסקו במלאכתם.
התאים המקבילים, שהיו ממוקמים משני צדי מעבר השער, שימשו למגוון מטרות, לרבות כחדרי ישיבות וחדרי אחסון למזון, מים וסחורות אחרות.
בתי שער של ערים בולטים בתיעוד המקראי. אברהם רכש קרקע ”בשער‟ חברון (בראשית כ”ג). לוט ישב ”בשער סדום‟ עת פגש במלאכים שניבאו את חורבן העיר (בראשית י”ט). הסידורים הרשמיים לנישואי בועז ורות נדונו ”בשער‟ (רות ד’). היה זה המקום שבו האשמים בהריגה הונחו לטעון בעניינם (יהושע כ’). שאול פגש לראשונה בשמואל ”בתוך השער‟ של עיר בארץ צוף (שמואל א’ ט’). יואב לקח את יריבו, שר הצבא אבנר, ”וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר, לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי‟—ואז רצח אותו באחד התאים (שמואל ב’ ג’, כ”ז). זה היה בתחומיו של שער שהושבה המלוכה לידי דוד לאחר דיכוי מרד אבשלום (שמואל ב’ י”ט). במשלי ל”א נאמר כי אדם מכובד הנו ”נודע בשערים‟(פסוק כ”ג). הנביא ירמיהו נעצר ”בשער בנימין‟ (ירמיהו ל”ז)—אותו שער שבתוכו היה ניתן למצוא את המלך צדקיהו ”יושב‟ (ירמיהו ל”ח). אפשר לצטט עוד דוגמאות רבות.
בנוסף לשימושיו למטרות יומיומיות מעשיות, השער הרב-תאי היה חיוני להגנת העיר. הנקודה החלשה ביותר בכל ביצור היא השער. במקרה של מצור, היה ניתן למלא את התאים ואת המעבר של בית השער הרב-תאי בפסולת בניין, וכך להפוך אותו למעשה להמשך מוצק של חומת העיר (והחלק העבה ביותר של החומה, לא פחות).
בחלק מהמקרים הוצבו בתי השער בראש מדרון תלול עם כניסה בזווית ישרה. כך נעשה הן במגידו והן בירושלים. בירושלים נבנה מגדל שמירה בולט (הידוע בשם ’מגדל וורן‘ או ’המגדל הגדול’) ישירות בחזית בית השער. הדבר מנע מצבא פולש לקבץ לוחמים רבים ישירות מול הכניסה לשער. כדי לפרוץ לעיר, לוחמי האויב היו צריכים תחילה להתקרב לשער לאורך שביל צר המקביל לחומת העיר, שם הם היו חשופים להתקפות מצד החיילים המוצבים על חומות העיר שמעל.
