גת! שם שהוא מילה נרדפת לענק מרושע, אף שפירושו ’משטח דריכה לענבים‘. לפי המקרא, העיר גת של המאה ה-11 לפנה”ס הייתה ביתם של ענקים פלשתים, כולל גוליית הידוע לשמצה. היא גם הייתה אחת הערים המרכזיות של הפנטפוליס הפלשתי, קונפדרציה של חמש ערי-מדינה גדולות: אשדוד, אשקלון, עקרון, גת ועזה.
הפלשתים היו יריביה הגדולים ביותר של ישראל בתקופת הברזל המוקדמת (החל מתקופת השופטים המאוחרת עבור בשלטונו של שאול המלך וכלה בימי מלכותו של דוד). במקרא מצוין כי בזמן זה שלטו חילות מצב פלשתים בערים ישראליות מסוימות ואף היו חזקים מספיק כדי לאסור על ישראל להשחיז את כלי הברזל שלהם (בשמואל א’ י”ג, י”ט–כ”א מתועד כי ישראל נאלצה לשלם לפלשתים מחירים מופקעים עבור השירות הזה).
דינמיקה זו השתנתה בתקופה המוקדמת של שלטונו של דוד המלך, כאשר ממלכת ישראל השתחררה מעול פלשתים לאחר סדרת קרבות, תוך התעשרות והתחזקות משמעותית. אף שהובסו, הפלשתים הורשו כנראה להישאר במולדתם (דברי הימים א’ י”ח, א’).
לעתים קרובות מתעלמים מהפלשתים או שוכחים אותם בדיון על הארכיאולוגיה של דוד וישראל. הדבר מפתיע בהתחשב בכמות הראיות הארכיאולוגיות המעידות על נוכחותם של הפלשתים במאה ה-11 לפנה”ס—עדות המתיישבת היטב עם הטקסט המקראי.
בספרו ’האם ארכיאולוגיה קברה את המקרא?‘, כותב ויליאם דיוור כי ”חפירות ארכיאולוגיות מהזמן האחרון... שופכות אור על התרבות הפלשתית... כל המידע הסמוי משהו על הפלשתים במקרא הוכח כנכון, אף שהם מוצגים כ’חברה הרעים‘ וכמעט שאינם במוקד הסיפור”.
גם אם ייתכן שהפלישתים היו יחסית חסרי חשיבות בשנים האחרונות לשלטון דוד המלך ובמשך שלטונו של שלמה המלך, הם מהווים חלק חשוב בפאזל. אם ערים, אירועים ומנהגים ספציפיים המתועדים בטקסט המקראי העוסק בפלשתים עולים בקנה אחד עם הדברים שהוכחו ארכיאולוגית, הדבר מעיד על דיוקו של הטקסט המקראי ובוודאי על הדברים שהוא מתעד לגבי המלכים דוד ושלמה, ששניהם שלטו לאחר תקופת העליונות הפלשתית.
בקיצור: אם הטקסט המקראי מדייק בדברים שהוא מתעד לגבי הפלשתים, האין זה הגיוני לחשוב שהוא מדייק בדברים שהוא מתעד לגבי ישראל של המאה ה-10 לפנה”ס?
מי היו הפלשתים?
ערי המדינה הפלישתיות היו ממוקמות בעיקר במישור החוף של דרום מערב הלבנט (בשטח שהשתרע מהגבול בין מצרים לישראל של ימינו ועד לדרום תל אביב). כיום מקובל שהפלשתים היגרו לאזור זה מן האזור האגאי (יוון), ובעיקר מהאי כרתים, בסביבות המאה ה-13 עד המאה ה-12 לפנה”ס.
מוצאם של הפלשתים אומת באמצעות דגימות דנ”א משרידי אדם שנאספו מבית קברות עתיק באשקלון. עוד לפני שאותן בדיקות דנ”א אימתו את שורשיהם בכרתים, חפירות בכמה ערים פלשתיות חשפו תרבות חומרית (כלי חרס וחפצים אחרים) הדומה להפליא לתרבות המיקנית. הנביאים המקראיים עמוס וירמיהו מספרים גם הם שהפלשתים היגרו מאזור הים התיכון בימי שאול ודוד —וליתר דיוק, מן ”האי כפתור‟, שמה הקדום של כרתים (ירמיהו מ”ז, ד’; עמוס ט’, ז’).
עיתוי ההגירה הפלשתית תואם באופן מושלם את התקופה המקראית שבה הם מופיעים—החלק האחרון של ספר שופטים, ימי פעילותם של שמשון, שמואל ושאול. ככל שגבר כוחם של הפלשתים, כך גם התרחב שטחם. מספר אתרים ארכיאולוגיים לאורך נהר הירקון, בלב תל אביב של ימינו, מציגים בנייה פלשתית.
אחד מהאתרים הפלשתיים המרשימים ביותר הוא תל קסילה (ניתן לבקר באתר זה בצפון תל אביב). במקרה, תל קסילה היה האתר שקיבל את רישיון החפירה הראשון במדינת ישראל המודרנית—והוא ניתן לפרופ’ בנימין מזר.
עיר נמל עתיקה זו, שנבנתה על ידי הפלשתים על קרקע בתולה במאה ה-12 לפנה”ס, פרחה עד לתקופתו של דוד המלך. תל קסילה הוא אחד משלושה אתרים פלשתיים שבהם מקדש בעיצוב ייחודי עם שני עמודים מרכזיים במרחק נגיעה זה מזה, דבר הממחיש את התיאור המקראי של מות שמשון כשהוא ממוטט את שני עמודי התווך של מקדש פלשתי.
בתקופתו של שאול המלך, מרחב השפעתם של הפלשתים השתרע מזרחה עד שדרת ההר, משם שלטו על יישובים ישראלים. בשמואל א’ י’, ה’, כ”ו ובשמואל ב’ כ”ג, י”ד נאמר כי לפלשתים היו חילות מצב הן בבית לחם והן בגבעה.
דניאל מאסטר—החופר מזה שנים רבות באשקלון, עיר פלשתית בולטת —כתב ב-2021 כי ”היה רגע במאה ה-11 לפנה”ס שבו פלשת פנתה מזרחה [לעבר שדרת ההר של ישראל]—לא מתוך שאיפות אימפריאליות, אלא מתוך הכרח הנובע מדפוסי פעולה ים תיכוניים רחבים יותר”.
הערכה זו המבוססת על ארכיאולוגיה התואמת את התיאור המקראי, שבו מסופר כי לאורך תקופת שלטון שאול המלך ולתוך שלטון דוד המלך, הפלשתים שמרו על עליונותם על ישראל. הטקסט המקראי מזהה את העיר גת כעיר מפתח פלשתית. מהעיר גת, השוכנת סמוך לשטח ישראל, יכלו הפלשתים להפיץ את כוחם לתוך ישראל.
חפירתה של גת
גת נזכרת כמה פעמים במקרא, כאשר המקרה הידוע ביותר נוגע לאירועים שהתרחשו לקראת סוף שלטון שאול המלך, כאשר הענק הפלשתי גוליית התגרה בצבאותיה המבועתים של ישראל ודוד האמיץ, בעודו רק נער, התעמת עמו. בשמואל א’ י”ז מסופר כי לאחר שדוד הרג את הענק, נסוג הצבא הפלשתי בחופזה לגת הסמוכה (פסוק נ”ב).
העיר נזכרת שוב בשמואל א’ כ”א, י”ג, שם דוד—כמה שנים מאוחר יותר, אך עדיין בשלהי המאה ה-11—נמלט מזעמו של שאול בבקשו מקלט בגת.
העיר גת המקורית זוהתה עם האתר המודרני תל צפית. התל העתיק של גת, הממוקם בשוליים המערביים של עמק האלה, מתנשא לגובה של 80 מטר (263 רגל) מקרקעית העמק, דבר המעניק לו מיקום אסטרטגי גבוה.
כמו רוב הערים העתיקות בארץ ישראל, תל צפית מורכב מיישובים רבים שנבנו במשך מאות שנים—כל אחד מהם על גבי קודמו. במשך מרבית הזמן, החפירות בתל צפית חשפו בעיקר עיר מקראית גדולה שנבנתה לקראת סוף המאה ה-10. ארכיאולוגים תיארכו את העיר לתקופת רחבעם, נכדו של דוד. כנראה, עיר זו שגשגה במשך כ-100 שנים עד שנהרסה, ככל הנראה, בידיו של המלך הארמי חזאל (מלכים ב’ י”ב, י”ח).
אבל מה לגבי גת של תקופת דוד המלך? האם היא קיימת?
בראש המשלחת לתל צפית עומד הארכיאולוג פרופ’ אהרן (ארן) מאיר מאוניברסיטת בר אילן. מאיר החל לחפור בגת לראשונה בשנת 1996. רק בקיץ 2019, לאחר 23 עונות חפירה, החלו מאיר וצוותו לחשוף את גת של המאה ה-11 לפנה”ס. הגילוי אירע לאחר שמאיר פתח שטח חפירה חדש במרחק קצר מראש התל, בגדה הדרומית של נחל האלה.
מאיר איננו מקסימליסט מקראי. בוויכוח על דוד המלך והתיעוד המקראי, הוא כנראה נמצא בדיוק באמצע, אבל אפילו הוא הופתע מהגילויים של עונת 2019. ”עד עכשיו חשבנו שהעיר מתקופת הברזל IIא, זו שחזאל הרס, הייתה תקופתה הגדולה והחשובה ביותר של גת”, אמר מאיר ב-2019. ”השנה נתקלנו בסיפור אחר”.
במהלך החפירה, מאיר שיתף בבלוג שלו את גילוים של חומות מסיביות וכלי חרס הניתנים לתיארוך. ”נראה שהדימוי ההולם לעונת 2019 בתל צפית הוא: ’הענק המתעורר‘—העיר המאסיבית גת מתקופת הברזל המוקדמת מתחילה לצוץ אל פני השטח! נראה לי, שזה ישנה הרבה ממה שאנחנו יודעים על דרום כנען בתקופת הברזל המוקדמת”.
עד תום החפירה חשפו מאיר וצוותו חלק משמעותי מהעיר גת של תקופת הברזל I—והיא הייתה ענקית: עובי חומות של יותר מ-4 מ’ (13 רגל) (עובי החומות הגדולות ביותר מתקופות מאוחרות יותר הוא 2 עד 2.5 מ’); אורכן של כמה אבנים שהגיע ל-1 עד 2 מטר (3 עד 6 רגל). מאיר הבין שחומות ומבנים אלה מהווים מבנה ביצור גדול, ייתכן אף שאלה שני שערים מאסיביים.
הארכיאולוגים מצאו גם לבני בוץ קשות שנצרפו בכבשן, ולא לבנים רכות יותר שיובשו בשמש. רק לעתים נדירות נמצאות לבנים שנשרפו בכבשן מתקופה הקודמת לתקופה הרומית. על פי כלי חרס המתייחסים לביצורים, הצוות של מאיר הצליח לתארך בוודאות רבה את בניית האתר לתקופת הברזל I.
”באף מקום בלבנט לא ידועים מבנים קולוסאליים כל כך מתקופה זו—או אפילו מהגלגול המאוחר של גת הפלשתית”, סיפר מאיר אז לעיתון הארץ. העובדה שהביצור נמצא במרחק מה מראש התל מעידה כי גת מתקופת הברזל I התרחבה לגודלה המרבי במהלך תקופה זו. לדברי מאיר, העיר השתרעה על קצת יותר מ-120 דונם—פי שניים ויותר מהשטח של רוב הערים הניתנות להשוואה בלבנט. עצם גודלה של גת מתקופת הברזל I הפריך את ההנחה הקודמת כי עקרון הייתה העיר הפלישתית הגדולה של התקופה.
אמנם, ישנו עדיין מקום רב לחפירות שטרם בוצעו בתל צפית, אבל נערכה עבודה ארכיאולוגית מספקת על מנת לאשר בודאות את תיאורה המקראי של העיר גת למן המאה ה-11 ועד למאה ה-10 לפנה”ס.
המקרא מציג את חשיבותה של גת בקרב ערי הפלשתים בימי שאול המלך. בשעה שדוד היה במנוסה, המלך הגיתי העניק לו ולאנשיו מקלט בגת. כאשר שמע שאול שדוד זוכה להגנתה של גת, נאמר כי שאול ”לֹא יוסף עוֹד לְבַקְשׁוֹ” (שמואל א’ כ”ז, ד’). ללא ספק, שאול לא היה מוכן לריב עם המפלצת הפלשתית.
לפני 2019 לאחר 23 עונות של חפירות, גת של תקופת שאול המלך ודוד הייתה עדיין חמקמקה. אולם חפירות עדכניות יותר בתל צפית, לא רק חשפו את גת של המאה ה-10 לפנה”ס אלא גם מגלות עיר הנראית דומה מאוד לזו שמתוארת במקרא.
החפירות בתל צפית, בנוסף לחפירות מתמשכות באתרים פלשתים אחרים מהמאה ה-11, משלימים עוד חלק מהפאזל של דוד המלך. עם זאת, העובדה שנדרשו 23 שנות חפירה בתל צפית על מנת להגיע לכך, חושפת את מגבלותיה של החפירה הארכיאולוגית להיות השופטת האבסולוטית של דיוק המקרא.
