במאה ה-10 לפנה”ס, סגנון חדש של אדריכלות מונומנטלית החל להופיע בישראל. סגנון זה כלל שני אלמנטים חדשים ומובהקים. הארכיאולוג הישראלי פרופ’ יגאל שילה הבין את השינוי הזה באדריכלות כנוהג נפוץ במזרח הקדום שבו רוב ”התרבויות פנו לבנייה מפוארת תוך כדי פריחתן” ( קדם 11, 1979).
השינוי הראשון סבב סביב סוג האבן ששימשה לבנייה בערי מלוכה. במקום בנייה באבני גוויל לא מסותתות, החלו להיבנות מבנים מונומנטליים מאבנים גדולות, מסותתות היטב, הידועות בשם אבני גזית. עדויות לשימוש בשיטת הבנייה באבן גזית במאות ה-10 וה-9 לפנה”ס התגלו במספר אתרים בישראל, ובהן דן, חצור, ירושלים, חורבת קיאפה, מגידו ושומרון. על פי פרופסור שילה, השימוש באבני גזית לבנייה מונומנטלית היה חלופה מתאימה לעץ, אשר באופן בלתי נמנע הפך למועט יותר ככל שהתרחבה פעילות הבנייה.
השינוי השני קשור לפיתוח סגנון חדש של כותרות המכונה ’כותרת פרוטו-איאולית’ או ’כותרת וולוטות.’
כותרת (Capital, מהמילה הלטינית caput, שפירושה ’ראש’) היא החלק הדקורטיבי העליון המייצב של עמוד או עמוד תווך נוכחותן של כותרות משמשת ראיה לנוכחות מבנה משמעותי. אוהלים ובתים רגילים אינם כוללים, בדרך כלל, עמודי ענק עם כותרות גדולות. גילויה של כותרת מעיד על ארכיטקטורה מונומנטלית, ועל עושרה וכוחה הכלליים של הישות השלטת.
הכינוי ’פרוטו-איאולי’ מתייחס לעיצוב ספציפי בסגנון פניקי-ישראלי קדום אשר מציג שני מוטיבים של דקל, סמליות טיפוסית המצויה בישראל, מואב ופניקיה.
כשלושה תריסר כותרות פרוטו-איאוליות נמצאו באתרים בלבנט ובקפריסין. הריכוז הגבוה ביותר של כותרות אלה מגיע מאתרים בישראל וביהודה. לדברי פרופ’ עודד ליפשיץ, כותרות אלה משקפות את סדר הגודל והפאר של השערים והארמונות בממלכות הללו.
הדוגמה הטובה ביותר לכותרת פרוטו-איאולית התגלתה על ידי קתלין קניון בירושלים ב-1963. כותרת זו, שנמצאה בשני חלקים, היא עצומת ממדים. אורכה 1.27 מטר (4.2 רגל), גובהה 0.63 מטר (2 רגל) ורוחבה 0.42 מטר (1.4 רגל), ומשקלה כמעט 1 טון. קניון חשפה את האלמנט המרשים הזה, שכנראה עיטר עמוד תווך ענקי, במהלך חפירות בבסיס מבנה האבן המדורג בעיר דוד. היא מצאה אותו בתוך שכבת הרס לצד אבני גזית גדולות שנפלו ככל הנראה ממבנה מלכותי בראש הגבעה.
פרופסור שילה תיאר את הכותרת של קניון כ”מעולה במיוחד”. הוא גם כינה אותה ”המשובחת מכל הכותרות הפרוטו-איאוליות שנתגלו בארץ. הפרופורציות משיגות הרמוניה מושלמת”.
כשקניון מצאה אותה, היא הסיקה שהכותרת הגיעה באופן ברור מבניין חשוב שניצב במעלה המתלול. היא העלתה את ההשערה כי: ”ייתכן שזהו השריד האדריכלי היחיד של ירושלים של שלמה שנמצא עד כה”. שלושים שנה מאוחר יותר, לאחר שקראה על ארמון דוד בשמואל ב’ ה’, ד”ר מזר הניחה כי ייתכן שהכותרת הייתה שייכת לארמון דוד. ד”ר מזר כתבה: ”זה היה בדיוק מסוג השרידים המרשימים שאפשר לצפות שיגיעו מארמונו של מלך מהמאה ה-10 לפנה”ס”.
קשה לייחס תאריך ספציפי לכותרת. למרבה הצער, בדומה לכותרת של קניון, כמעט כל הכותרות שהתגלו ברחבי ישראל נמצאו כשהן שבורות ואינן ניצבות בהקשרים המקוריים שלהן. חלק מהחוקרים ניסו לדחוק את תאריכי הכותרות הפרוטו-איאוליות ה’ראשונות’ לתוך המאה השמינית לפנה”ס. הצעה זו הנה בעייתית משתי סיבות לפחות.
ראשית, רבים מהמבנים המלכותיים המזוהים עם כותרות אלה נהרסו במאה השמינית. על מנת להיהרס באותה תקופה, היה עליהם להיבנות מוקדם יותר.
שנית, דגמי מקדשים מוקדמים המתוארכים למאה התשיעית מציגים אותו סגנון של כותרות. ארכיאולוגים גם גילו בירושלים כמה חותמות המתוארכות למאה התשיעית אשר כוללות את מוטיב הכותרת. ברור, שדגם הכותרת הפרוטו-איאולית היה סגנון מבוסס לפני המאה השמינית לפנה”ס.
הכותרת של קניון התגלתה בתוך מפולת של אבני גזית שנפלו, ככל הנראה, במהלך חורבן ירושלים בשנת 586 לפנה”ס. במקור, הכותרת הייתה חלק ממבנה מלכותי אשר היה ממוקם מעל מבנה האבן המדורג ותוארך לתקופת דוד המלך. אף על פי שאי אפשר להיות בטוחים לגבי תיארוך הכותרת עצמה, ניתן להסיק כי תיארוכה לאותה התקופה הנו סביר.
שמואל ב’ ה’ מתעד את בניית ארמון דוד. זמן קצר לאחר שדוד הפך למלך ישראל, שלח חירם, המלך הפניקי של צור, בעלי מלאכה וחומרים כדי לעזור בבניית הארמון: ”וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד” (פסוק י”א).
דוגמאות מוקדמות יותר לכותרות וולוטות נמצאו בישראל, ולא בפניקיה עצמה. לפיכך, סביר להתייחס אל הופעתן של כותרות פרוטו-איאוליות ואל הבנייה באבני גזית המקושרת אליהן כסגנון ישראלי חדש של אדריכלות מלכותית שנוצר לצד הגאונות של האומנים והסתתים הפניקים.
כפי שכתב יגאל שילה בעבודתו המכוננת בנושא הכותרות הפרוטו-איאוליות: ”יהיה זה פשוט מדי להתעלם מהתפתחות רשמית זו ולהפריד את תהליך ההתגבשות של התרבות החומרית (בעיקר מהמאה ה-10 לפנה”ס ואילך) מתהליך הצמיחה המדינית והכלכלית של ממלכת ישראל ויהודה בתקופה הנדונה ולייחס את מקורות הופעתה אך ורק ליבוא של ידע מארצות שכנות.”
