כתובות מוכיחות את קיומו של בית דוד

הייתה תקופה שבה חוקרי מקרא מינימליסטיים העמידו בסימן שאלה לא רק את גודלה וטבעה של ממלכתו של דוד המלך, אלא אף את עצם היותו דוד דמות היסטורית אמיתית. כיום, לשאלה זו יש מענה אפילו בעיני אלה המחשיבים את המקרא כמקור היסטורי לא אמין. כתובת חוץ-מקראית—וכנראה שתיים נוספות—מוכיחה חד-משמעית כי דוד המלך היה קיים וכי היה אבי שושלת מלכותית.

כתובת תל דן

הטקסט החרוט בכתובת תל דן מתעד את מותם של המלך יהורם מישראל והמלך אחזיהו מיהודה במהלך הקרב שניהלו נגד המלך הסורי חזאל, בן המאה התשיעית לפנה"ס. תיאור היסטורי זה, שנכתב מנקודת מבטם של אויבי ישראל—הארמים, מתועד בספר מלכים ב' פרק ט'.

הדבר שהדהים את העולם היה הכיתוב בשורה התשיעית, שבו נאמר 'בית דוד', שפירושו 'בית דוד'.

גילויה של כתובת תל דן היוותה אבן דרך בהבנת ישראל המקראית. לפני 1993, לא התגלתה מעולם כל ראיה ארכיאולוגית חד-משמעית המזכירה את שמו של המלך הידוע ביותר של עם ישראל. כתובת תל דן לא הייתה רק אימות לקיומו של דוד, אלא גם זיהתה אותו כראש שושלת מלוכה.

חלק מהחוקרים היו ספקניים. בתחילה, התגלתה רק הגדולה מבין שלוש החתיכות. הגילוי של שני שברים נוספים סיפק הקשר נוסף. כאשר מחברים את החתיכה השנייה לראשונה, אנחנו רואים רישום של מלך ישראל ויהודה גם יחד:

[קתלת.אית.יהו]רם.בר.[אחאב].מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר.[יהורם.מל]ך.ביתדוד

"...[קטלתי את יהו]רם בן [אחאב] מלך ישראל וקטל[תי את אחז] יהו בן [יהורם מל]ך בית דוד..."

אמיתותה של הכתובת הוכחה ביתר שאת עם גילויה של שכבת חורבן שתוארכה בוודאות לסוף המאה השמינית לפנה"ס, דבר שאפשר לארכיאולוגים לתארך את כתובת תל דן (וכלי חרס המקושרים אליה) בביטחון לסוף המאה התשיעית ותחילת המאה השמינית, מעט יותר מ-100 שנה לאחר מות דוד המלך (כאשר כלי חרס וחפצים אחרים מעשה ידי אדם נקברים תחת שכבת אפר, ניתן לתארכם בצורה בטוחה כקדומים למועד החורבן).

האזכור של שני מלכים אלה זה לצד זה הבהיר כי הביטוי ביתדוד התייחס ל'בית דוד', תואר מלוכה יהודאי שמופיע במקרא 26 פעמים.

מצבת מישע

מצבת מישע (או 'הכתובת המואבית') הנה תבליט ניצחון המשויך למלך המואבי מישע בן המאה התשיעית לפנה"ס. הטקסט החרוט על המצבה משתלב עם הסיפור המקראי המתועד במלכים ב' פרק ג'.

כתובת זו, שהייתה שלמה בעבר, התגלתה בירדן בידי בדואים בני המקום, ודבר קיומה נודע לארכיאולוג הצרפתי שרל קלרמון-גנו (Clermont-Ganneau) ב-1868. בשנת 1869 נשלחו אנשי קשר ערבים למחנה כדי להכין העתק סכמתי של התבליט מעיסת נייר. זמן קצר לאחר הכנת ההעתק נופצה המצבה לרסיסים על ידי אנשי השבט וחלקיה פוזרו ביניהם—כנראה במטרה להרוויח כסף מהשברים הנפרדים.

מאז, חלקים גדולים נאספו וחוברו יחדיו. רובה של מצבת מישע שוחזר, בעיקר הודות להעתק של קלרמון-גנו. המצבה מוצגת כיום במוזיאון הלובר בפריס.

CC BY-SA 3.0

כ-30 אחוז מהטקט טרם פוענחו, כאשר השורות התחתונות קשות לקריאה. בשנת 1992 הציע החוקר הצרפתי אנדרה למר (Lemaire) את הפענוח הבא: "[לרעות] את בהמת הארץ הדקה, וחורונן, ישב בה בת[ד]וד..."

משפט זה, שתורגם שנה לפני גילוי כתובת תל דן, הסתבר כדומה בצורתו ל'ביתדוד'—כשהוא חסר רק את האות 'ד' בהתחלה (יש לשים לב שהטקסט המואבי משמיט את אם הקריאה "י" המשמשת בטקסטים הארמיים והעבריים—ועל כן בת במקום בית).

הפענוח של למר תואם את התיעוד המקראי. החלק העליון של המצבה מתייחס לאזור צפון מואב; האזור הדרומי, כולל חרנן (חורנים המקראית), יכול להתייחס בקלות לשליטה בידי יהודה, או 'בית דוד'. נראה שאף קיים קשר כלשהו בין חורנים למלכות דוד, כמתואר בספר שמואל ב' י"ג ל"ד (במיוחד בגרסת תרגום השבעים). לטענת למר, קריאות חלופיות של הטקסט הן משונות. בכל זאת, הוצעו תאוריות חלופיות.

בשנת 2019 ביצעו הפרופסורים ישראל פינקלשטיין, נדב נאמן ותומס רמר (Römer) פוטו-אנליזה חדשה להעתק של מצבת מישע וקבעו שלא ניתן לאמת כי הטקסט שנשמר ניתן לקריאה כ'בת דוד'. הם קבעו כי רק האות 'ב' ברורה. הם גם הסיקו כי המרווח יכול להכיל שלוש אותיות בלבד בשל מה שהם זיהו כקו מפריד בטקסט—ולכן הציעו את השם המואבי 'בלק' כאזכור אפשרי בן מאות שנים לדמות הנזכרת בספר במדבר פרק כ"ב.

מיד לאחר שפרסמו את ממצאיהם, ניתנה להם תגובה בידי פרופסור מישל לנגלואה (Langlois), שעמד לפרסם את מחקרו בנושא. לנגלואה התעמק במצבת מישע במשך שנים תוך שימוש בדימוי תלת-ממד חדש משל עצמו למצבה. בטכנולוגיה זו הצליח לנגלואה לזהות על גבי המצבה סימן פיסוק שטרם שמו לב אליו עד אז ושתואם במדויק את פענוחו המקורי של למר. הוא גם ציין כי אין כל ראיות לקו המפריד בטקסט של פינקלשטיין, נעמן ורמר, ובכך הפריך את התיאוריה וקבע כי "המרווח [עבור 'בת דוד'] הנו מושלם—לא יותר, ולא פחות".

המחקר האחרון של פרופסור לנגלואה מאשר ככל האפשר באותה מידת ודאות כי ההצעה המקורית, 'בת דוד', היא אכן הקריאה הנכונה.

תחריט כּרנכּ

תחריט כּרנכּ היא כתובת חרטומים מצרית המתוארכת למאה העשירית לפנה"ס. הטקסט, החקוק על קירות מקדש כּרנכּ המפורסם בלוקסור שבמצרים, מתעד את פלישתו של פרעה שושנק הראשון לישראל וליהודה. המקרא מתעד פלישה זו במלכים א' י"ד ודברי הימים ב' י"ב (שם מוזכר השם המקראי שישק).

רבים משמות המקומות שנכבשו בדרום הלבנט נשחתו או נשחקו. עם זאת, אחד השמות מתייחס ככל הנראה לקבוצת אזורים בנגב, או האזור הדרומי של יהודה. הטקסט ההירוגליפי מתועתק: ה[י]דבת דוט (h[y]dbt dwt), ותורגם בידי האגיפטולוג פרופ' קנת קיצ'ן (Kitchen) כ'רמות דוד'.

המילה המצרית הראשונה מציינת רמה או אזור הררי, ותואמת את הגיאוגרפיה של אזור זה ביהודה. המילה השנייה בעייתית יותר: אף ששתי האותיות הראשונות מתאימות לאיות של דוד בעברית, האות 'ט' אינה מתאימה לכך.

Olaf Tausch

לטענת פרופ' קיצ'ן, אין בנמצא אפשרות טובה יותר. "זה בהחלט אינו יכול להיות השם דותן [הנראה כחלופת האיות הקרובה ביותר]—שהרי אין כאן 'ן' (נו"ן סופית) וזהו הקשר שגוי לחלוטין עבור יישוב צפון ארץ-ישראלי" (מתוך: On the Reliability of the Old Testament). גם על פניו, הצליל 'ט' בכתב החרטומים המצרי אינו מהווה בעיה של ממשÑ'ד' ו'ט' הם עיצורים מכתשיים הניתנים להחלפה בנקל.

כפי שמציין קיצ'ן, הצורה 'דויט'\'דוויט' עבור השם 'דוד' אינה בלתי מוכרת באזורים אלה. "[ב]תחריט ניצחון אתיופי מהמאה השישית אחה"ס בדרום ערב, קיסר אקסום מצטט במפורש פסוקים מתוך 'תהילים לדויט'—בדיוק אותם העיצורים דוט שנמצאו יחד עם שושנק” (לעיל).

קיצ'ן מביא דוגמאות נוספות להחלפה בין העיצורים המצריים 'ד'/'ט' באותה תקופה. לדוגמה, השמות מגידו ודמשק מאויתים שניהם באות 'ט' בידי המצרים.

קיצ'ן מסכם: "דבר זה נותן לנו שם-מקום המנציח את דוד בנגב בקושי 50 שנה לאחר מותו, כשעוד היה קיים זיכרון חי של האיש. הנגב היה אזור שבו דוד היה דמות בולטת בתקופתו של שאול (שמואל א' כ"ד, א'; כ"ז; ל')". זה הופך את כתובת כּרנכּ לאזכור המוקדם ביותר של מלך זה.