חידת דוד ושלמה
רעם חצוצרות כסף מחריש אוזניים מהדהד בין קירות אבן הגיר הענקיים של המתחם המלכותי. המוני תושבים סקרנים גודשים את הרחובות, אינספור אחרים משקיפים מטה מן החומות, החלונות והגגות. הצופים הנלהבים משתוקקים לזכות במבט חטוף באורחת האקזוטית שלהם: מלכה שמגיעה מממלכה רחוקה. היא נמצאת בירושלים בביקור אצל מלכם, מלך שעושרו, חוכמתו ושנינותו גדלו ”מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ” (מלכים א’ י’, כ”ג).
מלכת שבא התרחקה בחן מהשיירה ולוותה אל תוך הארמון. היא פסעה רק כמה צעדים פנימה לפני שנשימתה נעתקה והיא נעמדה במקומה דוממת ואחוזת תדהמה. אין זה היה דומה לשום דבר שחוותה אי פעם: עמודי אבן נישאים עם כותרות מעוטרות בסגנון פיניקי; קירות הבנויים מאבני גיר עצומות, מלוטשות בעבודת יד; תקרות פסיפס רחבות ידיים; רצפות שיש משובצות באבנים יקרות; וגם שטיחי קיר אניני טעם בצבעי סגול וזהב. ההוד וההדר היו מדהימים. מיד לאחר מכן הרהוריה של המלכה נקטעו לשמע צעדים מתקרבים. מלך ישראל צעד לכיוונה.
שלמה המלך ומלכת שבא סיירו במתחם המלכותי, במחסני הנשק, באורוות שבהם סוסיו היקרים של שלמה, בגנים השופעים, שבהם גם גן חיות קטן לחיות נדירות, וכמובן, במקדש, היהלום שבכתר הממלכה. מלך ישראל היה מארח חם ואדיב, ושקוף לחלוטין: ”וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ” (פסוק ג’).
עם שקיעת השמש, המלכה התלוותה אל מלך שלמה למשתה. גם כאן ציפתה לה חוויה מיוחדת במינה ומעוררת השראה. השולחן היה עמוס במטעמים מכל רחבי הממלכה: בקר מעבר הירדן, תמרים מהנגב, יין מיזרעאל, דגים מנמל יפו. הם לגמו מגביעי זהב המיובא מאופיר. הברונזה הגיעה ממכרות שלמה בתמנע ועוצבה בידי ידידיו הפיניקים. המלכה המומה. ”וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת כָּל־חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד משרתו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא־הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ” (פסוקים ד’–ה’).
בהגיע זמנה לעזוב, המלכה נותרה חסרת מילים. המוצא היחיד שלה היה לדבר בכנות: ”וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי,” אמרה לשלמה, ”וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי” (פסוקים ז’–ח’). כאשר שיירת המלכה יצאה את שערי הענק של ירושלים, היא נאנחה בהקלה ובציפייה. המסע הארוך במדבריות העקרים של ערב ייתן לה זמן לעבד את כל מה שחוותה. כשהיא הפנתה את עיניה לאחור כדי לזכות במבט חטוף אחרון, מילה אחת עלתה בראשה. זה מונומנטלי, היא חשבה.
זוהי סצנה פנטסטית.
אבל האם היא אמתית?
עובדה לעומת בדיה
גיליון מיוחד זה של 'לתת לאבנים לדבר' סובב סביב מציאותו של האופי המונומנטלי של ממלכת דוד ושלמה – השאלה שעשויה להיות השנויה ביותר במחלוקת והמורכבת ביותר בתחום הארכיאולוגיה והמחקר המקראיים. אין זו שאלה שקל להתמודד עמה. ההיסטוריה הזו, אם היא נכונה, התרחשה לפני שלושת אלפי שנים, וחלף זמן די והותר כדי שהראיות יישחקו וייעלמו.
ההיסטוריה של ירושלים, והאזור בכלל, היא היסטוריה של הרס וחורבן. העיר נכבשה ונבנתה שוב ושוב על ידי עמים מכל מיני סוגים. במילותיו של ההיסטוריון אריק קליין: ”היו לפחות 118 סכסוכים נפרדים בתוך ירושלים ועליה במשך ארבעת אלפי השנים האחרונים... ירושלים נחרבה לחלוטין לפחות פעמיים, הייתה נצורה 23 פעמים, הותקפה 52 פעמים נוספות ונכבשה ונכבשה בחזרה 44 פעמים. הייתה זו זירה ל-20 מרידות ואינספור מהומות, התרחשו בה לפחות חמש תקופות נפרדות של פיגועי טרור אלימים במהלך המאה האחרונה, והיא החליפה ידיים בשלום מוחלט פעמיים בלבד ב-4000 השנים האחרונות” (ירושלים הנצורה).
מתקפות הרס חוזרות ונשנות אינן בדיוק מועילות לשימור ההיסטוריה והארכיאולוגיה העתיקה. הוסיפו לכך את האתגרים המשמעותיים הקשורים למחקר ולחפירה בקרקעות השוכנות מתחת לעיר ולטריטוריה ההפכפכים ביותר מבחינה פוליטית ודתית על פני כדור הארץ, וברור שלא ניתן להכחיש כי את ההיסטוריה הזו קשה לחשוף ולהבין.
ובכל זאת, האם מחקר על ישראל במאה ה-10 לפנה”ס חייב להיות כל כך מורכב ושנוי במחלוקת? מדוע זהו המצב?
כפי שאפשר לצפות, רבים מקרב המאמינים בתנ”ך מקבלים לאשורו את התיאור המקראי של ישראל במאה ה-10 לפנה”ס. הם מקבלים את דוד המלך כמלך הלוחם האדיר האחראי להשלמת כיבושה של הארץ המובטחת בידי ישראל. הם מקבלים כי שלמה שלט בממלכה עצומה ועשירה, בנה את המקדש הגדול ביותר שנבנה אי פעם, ואפילו עורר את קנאתם של מלכים אחרים.
היסטוריונים של המקרא וארכיאולוגים מקראיים מחזיקים, בדרך כלל, בהשקפות הכוללות הרבה יותר ניואנסים לגבי הטקסט המקראי. כמה מהם מקבלים את האותנטיות ההיסטורית של ממלכה מאוחדת מקראית, אך רק אם וכאשר העדויות הארכיאולוגיות תומכות בה. עבור מרבית הארכיאולוגים המקראיים, התנ”ך הנו יותר בגדר תוספת מועילה מאשר מקור עיקרי.
ולבסוף, ישנם ספקני המקרא והמינימליסטים. בקרב קבוצה זו יש קשת רחבה של ציניות. חלקם הרבה יותר חשדנים מאחרים. הייתה אפילו תקופה שבה הגרעין הקשה של הספקנים פקפקו בעצם קיומם של דוד ושלמה, שלא לדבר על קיומה של ממלכה כלשהי הראויה לציון. השקפה זו השתנתה משמעותית בשנת 1993 לאחר גילוי עדות כתובה על דוד המלך.
כיום, אפילו מבקרי המקרא הנחרצים ביותר מכירים בדוד כדמות היסטורית. אולם, נחשול הביקורת עודנו גבוה. אקדמאים וארכיאולוגים רבים, כמו גם עיתונאים, עדיין רואים את הטקסט המקראי כבדיוני בעיקרו וכמקור היסטורי בלתי אמין לחלוטין.
המציאות היא שעבור מרבית המדענים וההיסטוריונים שהוכשרו במערכת חינוך הדוחה את התנ”ך ומתעבת דת, ההתייעצות במקרא מתבצעת, אם בכלל, במחשבה שנייה. כיוון שהם למדו להתעלם מההיסטוריה המקראית בעודם באוניברסיטה, הם גם מתעלמים מההיסטוריה המקראית בעיסוקם המקצועי.
זוהי אחת הסיבות שהדיון והוויכוח סביב דוד, שלמה וישראל של המאה ה-10 נמשכים עד אינסוף: התיעוד ההיסטורי, המספק פרטים חיוניים ובהירות, נותר מחוץ לשיח.
פאזל רב חלקים
עד כמה מדויק התיאור המקראי של ממלכת דוד ושלמה? הניסיון לתת מענה לשאלה זו דומה מאוד להרכבתו של פאזל. כמו בפאזל, גם ההשקפה כי דוד ושלמה היו מלכים רבי עוצמה שעמדו בראש ממלכה גדולה ומשגשגת כוללת כמה וכמה חלקים שמרכיבים אותה. דבר זה אינו יוצא דופן. כל דמות, ציוויליזציה או אירוע היסטורים הנם רב-ממדיים, וכדי להגיע להבנה מלאה שלהם, יש להתייחס לכל החלקים.
הבה ניקח, למשל, את נפוליאון. כדי להבין באמת את דמותו של ’רב הטוראי הקטן,’ יש ללמוד על ילדותו, השכלתו ואישיותו; על התנאים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של צרפת המהפכנית; וכן על הגיאופוליטיקה של אירופה בתחילת המאה ה-19–אם למנות רק כמה מחלקי הפאזל.
כך גם לגבי ממלכת ישראל במאה ה-10 לפנה”ס. כדי לבנות תמונה מלאה, עלינו לאתר ולשקול את כל חלקיו הזמינים של הפאזל. חלקים בודדים עשויים להיות מעניינים ואינפורמטיביים, ואפילו לרמז על התמונה הכוללת, אבל מלוא הפוטנציאל של החלק הבודד ללמד ולעורר השראה יבוא לידי ביטוי רק כאשר הוא ימוקם לצד החלקים האחרים כחלק מהתמונה הגדולה יותר.
זה מה שלקחנו על עצמנו לעשות בגיליון זה של לתת לאבנים לדבר ובתערוכת ’גילוין של ממלכת דוד ושלמה’. ניסינו להרכיב את מה שנחשב לפאזל בלתי אפשרי.
כשמדובר במלכים דוד ושלמה ובטבעה של ישראל במאה ה-10 לפנה”ס, הפאזל הזה מעולם לא הושלם! דבר זה מפתיע, בהתחשב בחשיבות הנושא. על אף שדוד ושלמה אולי שלטו לפני יותר מ-3000 שנה, הם נותרו שתיים מהדמויות האפיות ביותר של ההיסטוריה העתיקה. עם זאת, למרבה הפלא, אף ארכיאולוג או היסטוריון של המקרא מעולם לא אסף את החלקים והרכיב את כולם כדי ליצור תמונה אחת כוללת.
ישנם מומחים המתמחים בחלקים ספציפיים של הפאזל. הארכיאולוגית המנוחה ד”ר אילת מזר, מאוניברסיטה העברית, הצטיינה בהבנה מופתית של ירושלים בת המאה ה-10, כולל מבנה האבן המדורג ומבנה האבן הגדול (ארמון המלך דוד). ד”ר מזר גילתה הבנה שאין כמותה במבנים ובממצאים המונומנטליים בעופל המעידים על ירושלים של שלמה.
הארכיאולוגיה של ד”ר מזר בעיר דוד ובעופל בהחלט אישררה את קיומה הממלכה המאוחדת המתועדת במקרא. אולם, ד”ר מזר התמקדה רק בשלושה או ארבעה חלקים של הפאזל, וחייבים לשקול את החלקים האלה לצד ראיות רבות אחרות.
פרופ’ יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית עשה עבודה מדהימה בחפירת אתרים מקראיים מהמאה ה-10 לפנה”ס, כמו חורבת קיאפה. אתרים אלה חושפים את ההתפשטות הטריטוריאלית של הממלכה, כמו גם תכנון עירוני בידי ממשל ריכוזי, ומספקים חלקים נוספים של הפאזל.
דבר דומה ניתן לומר על הארכיאולוג ד”ר ארז בן יוסף ועבודתו המבריקה בגילוי מכרות נחושת מהמאה ה-10 לפנה”ס בבקעת הערבה שבדרום ישראל. גם פרופ’ יגאל ידין ז”ל, פרופ’ ויליאם דיוור ופרופ’ אמנון בן-תור, שחקרו את בתי השער הענקיים של שלמה במגידו, גזר וחצור. כל אחד מאלה הוא חלק אחד מתמונה רחבה הרבה יותר.
כל החלקים מעולם לא שולבו עד לתערוכת גילוין של ממלכת דוד ושלמה’!
המדריך המקראי
לפני שנתחיל להרכיב את הפאזל, הבה נשקול את ההקבלה המכרעת האחרונה: מה הופך את השלמתו של פאזל לאפשרית? על כל קופסת פאזל מופיעה תמונה. תמונה זו משמשת כמדריך. היא מיידעת אותנו אילו חלקים לחפש ומראה להיכן מתאימים החלקים בסצנה הרחבה יותר.
בלי התמונה הזו, כל מה שיש לנו זה ערימה של חלקים, לכאורה אקראיים. השלמת הפאזל ללא המדריך היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
להשלמת הפאזל של 'גילוין של ממלכת דוד ושלמה’, המקרא מספק את התמונה הזו.
למרבה הצער, הדבר מהווה בעיה עבור אנשים מסוימים. ציניקנים ומינימליסטים טוענים שלא ניתן לסמוך על המקרא, אף לא כמקור היסטורי. ”בראש ובראשונה,... המקרא אינו מתכוון לספר את ההיסטוריה. המקרא עוסק כולו בתיאולוגיה, באידיאולוגיה... ואנחנו אנשי האקדמיה, החוקרים, צריכים לדבר בלשון העובדות והנתונים” (ההדגשה הוספה לאורך הגיליון). פרופ’ ישראל פינקלשטיין, שהוא אולי המינימליסט המקראי הבוטה ביותר, העיר הערה זו, ואחרות בדומה לה, בסדרת ראיונות שנתן בשנים 2020–2021 במכון אולברייט למחקר ארכיאולוגי (Albright Institute of Archaeological Research). שימו לב לפתיח של הערתו: ”בראש ובראשונה”. זהו חלק מהותי בגישתם של הספקנים כלפי הארכיאולוגיה והמדע: הסיפור המקראי איננו ספר היסטוריה.
זו הסיבה לכך ששאלת אופייה המונומנטלי של ממלכת דוד ושלמה מעולם לא נחקרה ולא זכתה למענה במידה מספקת.
והרי כיצד ניתן לדון, שלא לדבר על ללמוד ולחקור, את ההיסטוריה המקראית מבלי לשקול לפחות באופן אובייקטיבי את ההיסטוריה המקראית עצמה?
ספקני מקרא ומינימליסטים אינם סומכים על התנ”ך. לרוב, הם גם לא יקראו בו בצורה אובייקטיבית. בעיני המבקרים, רוב התיעוד המקראי הינו רק בדיה, אף שניתן להוכיח האשמה זו ככוזבת. קחו, למשל, את הפלישה האשורית לישראל ויהודה במאה השמינית לפנה”ס. השוו את התיאור המקראי עם הממצאים הארכיאולוגיים וההיסטוריה האשורית. הסינרגיה בכל שלושת הממדים האלה יוצאת דופן ומוכיחה כי המקרא אכן מדבר היסטוריה.
אלה המתעלמים מהטקסט המקראי ודוחים אותו מחשיבים את כל מי שמשתמש בתנ”ך כמקור דתי או רוחני–אדם קנאי המונע מאידיאולוגיה ומחשיבה מוטה. בעיני מרבית אנשי האקדמיה והמדענים המודרניים, אין גרוע יותר מן התיוג דתי.
באופן אירוני, פסילתם של טקסטים היסטוריים אינה הגיונית ואינה מדעית. ארכיאולוגים והיסטוריונים החוקרים את יוון העתיקה נועצים בכתבי הרודוטוס, הומרוס ותוקידידס ללא חשש מפני תיוג כעובדי אלילים הלניסטים. בחקר מצרים העתיקה, הם נועצים במאנתון, ההיסטוריון וכוהן האל רע המצרי–שוב, מבלי לחשוש שיוקעו כסוגדים לאל השמש. לעומת זאת, ארכיאולוג או היסטוריון אינו יכול לחקור את ישראל העתיקה ולהיוועץ יותר מדי בתנ”ך מבלי שייתקל בזילזול או שעבודתו תידחק לשוליים ותידחה.
צריך קצת אומץ כדי להיכנס לעולמם של דוד ושלמה המקראיים. האמת היא שאין חשיבות למה שיכולים לחשוב הספקנים, כיוון שהסתמכות על ההיסטוריה המקראית אינה חוויה דתית או רוחנית. ישנם ממדים תיאולוגיים לנושא, אבל אף אדם אינו ’חוזר בתשובה’ בדרך נס רק מפני שהוא לוקח בחשבון את ההיסטוריה המתועדת בתנ”ך. למרות מה שהחינוך המודרני גורס ומלמד, המקרא והמדע אינם סותרים זה את זה. ניתן להשתמש בשניהם.
למעשה, כדי להשלים את הפאזל הזה, אנחנו זקוקים לשניהם!
אין אף דבר דתי או רוחני בתערוכת ’גילוין של ממלכת דוד ושלמה’ או בגיליון מיוחד זה. המטרה שלנו פשוטה: אנחנו רוצים להציג את כל חלקי הפאזל שהוא דוד, שלמה וממלכת ישראל של המאה ה-10 לפנה”ס. לשם כך, עלינו לשקול את כל העובדות והראיות. משמעות הדבר היא חקר הארכיאולוגיה: החומות, בתי השער וערים, כלי החרס, כתובות ואריגים. זה אומר גם לקחת בחשבון את הטקסט ההיסטורי: התנ”ך.
לפני שנתחיל, הבה נסתכל מה הטקסט המקראי מתעד לגבי הממלכה המאוחדת וישראל במאה ה-10 לפנה”ס.