ח׳רבת א-נחאס

בהתחשב בטבעו המקוטע של בית השער בעופל, המסקנה שאכן מדובר בשער עוררה מחלוקת. נקודת אי-ההסכמה ספציפית הייתה קשורה לאופי התאים. בשער העופל נמצאו תאים ’סגורים’ שכורכים ארבעה צדדים (עם פתח צר), וזאת בהבדל משלושה תאים ’פתוחים’ יותר בכל צד בחצור, מגידו וגזר. לתאים ה’סגורים’ בירושלים לא היו מקבילות בבתי שער ידועים ארכיאולוגית. ”המשכנו לחשוב על הביקורת החשובה של [פרופ’ נחמן] אביגד במשך שנים רבות,” כתבה ד”ר מזר, ”כיוון שהיא הייתה הטיעון החזק ביותר שהועמד בפנינו כנגד הזיהוי שלנו... אף ששום שער עיר אינו זהה לחלוטין לשער אחר, העובדה שבית השער הזה היה הדוגמה היחידה לבית שער שתאיו נסגרו בכוונה הייתה תמוהה” (’גילוי חומת שלמה בירושלים’ 2011).

בשנת 2002 הגיעה מירדן תגלית ששפכה אור על הסוגייה. בית שער ארבע-תאי שהתגלה בח׳רבת א-נחאס הציג בדיוק את אותם התאים בסגנון ’סגור.’ ולא רק זאת: השימוש באותו מבצר (כאתר לייצור נחושת) השתרע על פני המאה העשירית והתשיעית לפנה”ס, כפי שחשפו מדגמי פחמן 14 רבים. כפי שציינה ד”ר מזר, תגלית זו ”הביאה את חופרי האתר, פרופ’ תום לוי ומוחמד נג’אר, להעלות את האפשרות שייתכן כי המלכים דוד ושלמה הם ששלטו במכרות אלה, שהרי—כנאמר בדברי הימים א’ י”ח, י”ג—הם שלטו גם בכל האזור של אדום, שבו ממוקם האתר. תגלית זו חיזקה את קביעתנו כי ’בניין C’ הוא אכן בית שער, בעל תוכנית בנייה שאינה טיפוסית אבל בכל זאת ידועה” (שם).