סיאמון: מהרסה של גזר, חמיו של שלמה

המקרא מתאר את נישואיו המוקדמים של שלמה לבתו של פרעה מצרי ששמו אינו מוזכר. ”וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה, וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד, עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהוָה, וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב” (מלכים א’ ג’, א’). בהתחשב בכך שפרויקטים בנייה אלה החלו בשנים הראשונות לשלטון שלמה (בניית המקדש החלה בשנה הרביעית, לפי מלכים א’ ו’, א’), ברור שגם נישואיו של שלמה לנסיכה מצרית זו התרחשו בתחילת ימי מלכותו.

לפי הסיפור המקראי, פרעה מלך מצרים העניק למלך ישראל ’מתנת חתונה’ מפתיעה—את העיר גזר כולה! ההקשר המלא מתועד במלכים א’ ט’: ”פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג; וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה. וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר...‟ (פסוקים ט”ז–י”ז).

האם ישנן עדויות חוץ-מקראיות לשרשרת אירועים זו—ואולי אפילו לזהותו של הפרעה בו מדובר?

הפרעה שמזוהה בדרך כלל עם הנאמר בכתובים אלה הוא סיאמון, בן תחילת המאה ה-10 לפנה”ס, הפרעה השישי בשושלת ה-21 של מצרים. בהתאם לכרונוגוליה בה משתמשים, תקופת שלטונו בת 19 השנים מתוארכת, בדרך כלל, לפרק הזמן שבין השנים 990 ו-950 לפנה”ס. שלטון זה חופף לחלקו המוקדם של שלטון שלמה, דבר המסביר את ההיגיון שבקשר הכרונולוגי.

האגיפטולוג פרופ’ קנת קיצ’ן מזהה את הפרעה שהיה חותנו של שלמה המלך ושהרס את גזר כסיאמון, וכותב על הזיהוי וההתאמה הגיאופוליטית בפירוט מה בספרו ’על מהימנות הברית הישנה‘ משנת 2003. בקשר לפרעה זה הוא מציין ”סצנת ניצחון יוצאת דופן‟ בטאניס, שמראה את סיאמון מביס אויבים הנושאים נשקים מסוג ייחודי שמשויך בצורה הטובה ביותר לאזור פלשתי/כנעני זה—”ראיה לקשר עם הלבנט‟ שאינה קיימת לגבי אף פרעה אחר מאותה שושלת (שהתקיימה בסביבות 1077–943 לפנה”ס—כאשר יש לשים לב, כי השושלת ה-21 התאפיינה בקיפאון ודעיכה).

לדברי קיצ’ן, ”סיאמון הנו, ונותר, נכון לעכשיו, המועמד הרציני היחיד לתפקידי כובש גזר וחותנו האפשרי של שלמה על בסיס כרונולוגי בלבד”. אבל מה לגבי עצם חורבנה של גזר?

כפי שצוין בכותרת הצד שבעמוד 74, שכבה 8 של גזר (והשער המונומנטלי שלה) מיוחסת—חד-משמעית עכשיו, באמצעות תיארוכי הפחמן—לימי שלמה, במחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה”ס. מאוחר יותר, שכבה זו חוותה ”אירוע הרס גדול‟ בחלק המאוחר של המאה ה-10 (כפי שתואר בבדיקת הפחמן שנעשתה באתר לא מזמן), דבר המתאים למערכה שניהלה השושלת ה-22 העולה של מצרים בראשות שישק.

עם זאת, בהחלט ניתן לטעון כי שכבת ההרס שלפני שכבה מונומנטלית זו מימי שלמה הנה ידועה פחות.

שכבה 9 תוארה על ידי החוקרים העדכניים ביותר של גזר כ”שלב חולף‟ אשר התפתח לכל היותר לתוך שכבה 8 כחלק מתוכנית פיתוח חדש כולל של האתר. אולם, השכבה הקודמת—שכבה 10א׳—הייתה שכבת הרס בשריפה. ”שכבה 10א׳ נחרבה בצורה אלימה, וראיות לכך נמצאו כמעט בכל החדרים”, כותבים ד”ר לינדל ובסטר ואחרים. ”בתוך הפסולת השרופה... חדר 3 בשכבה 10א׳ הניב כמה פקקי חרס דמויי פטרייה, שאחד מהם נושא טביעת חותם המשויכת טנטטיבית לתקופת שלטונם של סיאמון וששונק הראשון [שישק] במאה ה-10 לפנה”ס”.

ברור, כי שכבת ההרס המוקדמת הזו קדמה בהרבה לשישק. אבל גילוי טביעת החותם המיוחסת במקביל לתקופת שלטונו של סיאמון מצביע על סינכרוניות יוצאת דופן נוספת של האתר עם שליט מצרי זה.

בספרו ’האם ארכיאולוגיה קברה את המקרא?‘ קבע פרופ’ וויליאם דיוור באופן חד משמעי מי לדעתו היה אותו פרעה: ”הפרעה (ששמו לא נמסר, כנהוג אז) הוא ללא כל ספק סיאמון, בן השושלת ה-21‟.