הוויכוח הכרונולוגי לגבי ארמון דוד המלך
רכיב מרכזי בזיהויו של מבנה האבן הגדול כארמון דוד המלך הוא תיארוכו לסביבות 1000 לפנה”ס. מדובר בחלק המוקדם ב-40 שנות שלטון דוד, שתוך שימוש באמצעים כרונולוגיים מקראיים וחילוניים ניתן לתארך לסביבות 1010–970.
תיארוך זה של מבנה האבן הגדול מתיישב יפה עם התיאור ההיסטורי המתועד בשמואל ב’ ה’: דוד כובש את ירושלים שבע וחצי שנים לתוך תקופת מלכותו, ומיד לאחר מכן המקרא מתאר את חירם בונה ארמון עבור דוד (פסוקים ד’–י”ב).
אבל יש מי שעבורם תיארוך מוקדם זה של מבנה האבן הגדול פוסל אותו מלהיות הארמון הנזכר בשמואל ב’ ה’, וזאת כתוצאה מסוגיה כרונולוגית ספציפית. ד”ר אילת מזר רמזה על כך בדו”ח החפירה הראשוני שלה של עיר דוד משנת 2009: ”המקרא מספר כי חירם מלך צור בנה לדוד את ארמונו (שמואל ב’ ה’, י”א). חירם עלה לכס המלכות בשנת 979 לפנה”ס, לכל המוקדם, ודוד שלט עד 965 לפנה”ס [תוך שימוש בכרונולוגיה מעט מאוחרת יותר] (תדמור, 1962, עמ’ 299). לפיכך, בניית הארמון לא הייתה יכולה להתחיל לפני העשור האחרון לשלטון דוד בירושלים”. (ארמון דוד המלך: דו”ח ראשוני לעונות 2005–2007)
באותו זמן, מזר סברה כי מבנה האבן הגדול נבנה כנראה לקראת סוף שלטונו של דוד. אולם, בעשור שלאחר פרסום הדו”ח ב-2009, חקר ומחקרים נוספים הביאו את ד”ר מזר להבנה שיש לתארך את הממצאים באתר ל- או סביבות 1000 לפנה”ס, ממש בסוף המאה ה-11 או בדיוק בתחילת המאה ה-10.
על אף שתיארוך זה מתאים היטב לזרימה הכרונולוגית של שמואל ב’ ה’, הוא נראה מוקדם מדי עבור תקופת שלטונו של המלך חירם. כתוצאה מכך, היו שטענו כי מבנה האבן הגדול לא היה יכול להיות ארמונו של דוד שנבנה בידי חירם. איך יכול היה המלך חירם לבנות ארמון יותר מ-20 שנה לפני עלייתו לכס המלכות?
השאלה העיקרית כאן היא: כיצד נדע מתי שלט חירם מלך צור? וחשוב מכך, האם אפשר לסמוך על תאריך זה?
נכנס יוספוס
יוספוס, הוא יוסף בן מתתיהו, היסטוריון יהודי מסוף המאה הראשונה לספירה, כתב בחיבורו הארוך ’קדמוניות היהודים’: ”אותה שנה שבה החלה בניית בית המקדש הייתה כבר השנה ה-11 למלכות חירם...” (8.3.1). תאריך זה שונה במקצת מזה שהוא עצמו נתן בחיבורו ’נגד אפיון’: ”מאז נבנה בית המקדש בירושלים בשנה ה-12 למלכות חירם...” (1.18). ספר מלכים א’ ו’, א’ מיידע אותנו כי המקדש החל להיבנות בשנה הרביעית למלכות שלמה.
קטעים אלה מצביעים על כך שמלכותו של חירם חפפה רק לשבע עד שמונה השנים האחרונות למלכותו של דוד המלך. בלי קשר לתאריך ספציפי כלשהו שייקבע לגבי דוד, שלמה או חירם, מלך צורי זה היה יכול לבנות ארמון לדוד רק בעשור האחרון ל-33 שנות שלטונו של המלך הישראלי מירושלים (שמואל ב’ ה’, ה’; מלכים א’ ב’, י”א; דברי הימים א’ ג’, ד’; כ”ט, כ”ז).
בחקר המקרא של כחצי המאה האחרונה, הפרשנות המקובלת למדי של מקורות אלה—למרות הרושם העולה מן המקרא לפיו הארמון של דוד המלך נבנה סמוך לתחילת שלטונו—היא שארמון דוד נבנה כנראה דווקא לקראת סוף שלטונו. מכאן, ששמואל ב’ ה’ אינו מייצג תיאור המשכי של אירועים.
אולם פירוק לגורמים של שמואל ב’ ה’, י”א–י”ב, במטרה להתאים את הנאמר לכרונולוגיה של חירם לפי יוספוס, מתחיל תגובת שרשרת של קשיים בלתי ניתנים לגישור בין המקורות.
בית ארז הלבנון
יש לשים לב כי הבית שבנה חירם לדוד היה בנוי מעצי ארז (שמואל ב’ ה, י”א). כידוע, אזור לבנון—פניקיה של ימי קדם—היה למעשה בעל מונופול על הארז. מלכי צור קיבלו בקשות ממרחקים לבניית ארמונות ומקדשים מעצי ארז. חירם גם סיפק עצי ארז לבניית מקדש שלמה (מלכים א’ ה’, כ”ב), ארמונו ו’בית יער הלבנון’ המפואר שלו (מלכים א’ ז’, ב’).
על אף קיומן של כמה תיאוריות בדבר מתווה לא כרונולוגי לכל הפרקים בספר שמואל ב’ ה’ עד י’, ישנה זרימה כללית: פרק ה’ מתאר את התבססותו של דוד כמלך בירושלים; פרק ו’ מתאר את דוד בהביאו את ארון הברית לעיר, ולאחר מכן את פרידתו מאשתו הראשונה; ופרק ז’ מתאר את תוכניתו של דוד לבנות מקדש עבור ארון הברית. ”וַיְהִי, כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ; וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב, מִכָּל אֹיְבָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים; וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה” (פסוקים א’–ב’). דוד המלך משמיע הערה זו כשהוא מתגורר בארמון הארזים שלו.
הפרק ממשיך בתיאור דברי אלוהים לדוד מפי נתן הנביא: ”כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי...‟ (פסוקים י”ב–י”ג; וראו גם תהילים פ”ט, ל”א–ל”ח). הייתה זו, כמובן, הבטחה להולדת שלמה, בנו לעתיד לבוא של דוד. פסוק זה מרמז כי דוד המלך כבר התגורר בבית הארזים שלו וכי שלמה עדיין לא נולד.
בן כמה היה שלמה כשהחל למלוך, תקופה שארבע שנים לתוכה סייע לו חירם בבניית בית המקדש? למרבה הצער, הגיל המדויק לא ניתן לנו. אולם, שילוב של הנאמר במלכים א’ י”א, מ”ב–מ”ג ובמלכים א’ י”ד, כ”א מראה כי כאשר שלמה עלה על כס המלוכה כבר היה לו בן בגיל שנה, הוא רחבעם.
משמעות הדבר היא כי בין הבטחת אלוהים לדוד בדבר בנו לעתיד שלמה בשמואל ב’ ז’ (כשהמלך מתגורר בארמון הארזים שלו) עד השנה הרביעית למלכותו של שלמה (שהחל את מלכותו כאב לילד בן שנה), הגיוני שחלפו לפחות 25 שנים, ואולי אף יותר.
יש לזכור את דברי יוספוס: ”השנה ההיא שבה החל להיבנות בית המקדש [השנה הרביעית של שלמה] הייתה כבר השנה ה-11 למלכות חירם.”
אם נניח בצד את ההקשרים הארכיאולוגיים, המקרא ויוספוס עומדים בסתירה ברורה—על כן, הניסיון ליצור הרמוניה בין כל העדויות, יחד עם תגליות ממבנה האבן הגדול, מעולם לא היה מתאפשר. התגליות של מזר רק הדגישו בעיה כרונולוגית קיימת. מנקודת מבט מקראית, חירם המתואר על ידי יוספוס לעולם לא היה יכול לבנות את ארמונו של דוד. התאריכים אינם יכולים להתאים, בלי קשר לעד כמה ננסה לפרק לגורמים את המסגרת הכרונולוגית של שמואל ב’ ה’–י’.
סתירות
אין זו הסתירה הכרונולוגית היחידה בין יוספוס לבין המקרא ואף לא הסתירה היחידה הנוגעת ישירות לשלמה ולחירם.
קחו את הדוגמה הבאה: המקרא מייחס לשלמה מלכות בת 40 שנה (מלכים א’ י”א, מ”ב; דברי הימים ב’ ט’, ל’). כבר בפסקה הבאה לאחר הדיון בחירם בקדמוניות היהודים, מייחס יוספוס לשלמה מלכות של 80 שנה (8.7.8).
במלכים א’ ו’, א’ נאמר כי שלמה החל לבנות את בית המקדש, בסיועו של חירם, 480 שנה לאחר יציאת מצרים. בחיבורו קדמוניות היהודים, יוספוס סותר לא רק זאת אלא גם את עצמו, ומעריך תקופה זו ב-592 שנה (8.3.1). לעומת זאת, בחיבורו נגד אפיון, הוא אומר שהיא ארכה 612 שנה (2.2).
יש לזכור גם את קביעותיו הסותרות של יוספוס בקשר לשנה שבה החל חירם לבנות את המקדש. לפי קדמוניות היהודים (8.3.1), הבנייה החלה בשנתו ה-11 של חירם. לפי נגד אפיון (1.18), היא החלה בשנתו ה-12 של חירם. החוקר לואל הנדי העיר כי זוהי ”מעידה קלה, אך אחת ראויה לציון.”
האם עלינו לקבל את המידע הכרונולוגי של יוספוס לגבי חירם כמדויק יותר ולקבל שארמונו של דוד המלך נבנה באמצע המאה ה-10 לפנה”ס, ובכך בעצם לפסול את זיהויו של מבנה האבן הגדול כארמון דוד ולקטוע עוד יותר את הזרימה הכרונולוגית בשמואל ב’ ה’? או שמא הטקסט המקראי, המציב את בניית הארמון בסוף המאה ה-11, נכון?
האם יוספוס הנו מקור נטול שגיאות להיסטוריה הפניקית?
בכל הנוגע לכרונולוגיה הפניקית בפרט, חוקרים נוטים לנקוט זהירות רבה באשר לתיאורו של יוספוס.
חולשה כרונולוגית
לואל הנדי מנתח את הרישומים הכרונולוגיים של יוספוס לגבי הפניקים בספרו פניקים במאה העשירית לפנה”ס. הוא כותב כי ”בעוד ששמות השליטים התקבלו באופן כללי כמשקפים תיעוד מדויק של מלכי צור, בתאריכים שניתנו לעניין משכי חייהם ותקופות מלכותם קיימות בעיות חמורות, [ו]הייתה נטייה ’לתקן אותם’ לפני השימוש”.
לדוגמה, בחיבורו ’נגד אפיון’, יוספוס מפרט את תקופות המלוכה הפרטניות של השליטים הפניקים מאז ימי חירם ועד להקמת קרתגו. לאחר מכן, הוא מסיים את הרשימה בקביעה כי תקופה זו כללה 155 שנים בסך הכול וכי חלפו 143 שנים מבניית המקדש ועד להקמת קרתגו. עם זאת, כשמסכמים את כל הנתונים שמסר יוספוס על תקופות המלוכה, מגיעים לתקופה של 137 שנים בלבד.
”אילו היו המספרים של יוספוס נכונים (והם כנראה אינם כאלה), אזי חירם עלה לכס המלכות בגיל 19 בקירוב ומלך 34 שנים”, כותב הנדי. ”ההסכמים בין דוד ושלמה [לבין חירם]... תלויים בכרונולוגיה שאינה ניתנת לשחזור בוודאות בכלל”.
ספרו של ההיסטוריון דיוויד הניג ראיות וטיעונים היסטוריים הנו חיבור ארוך העוסק במהותה של ’ראיה’ ובמלכודות הצפויות להיסטוריונים שמנסים לקבוע מהימנות היסטורית. פרק 5 בספרו משתמש בכרונולוגיה הצורית של יוספוס כמקרה נקודתי. הוא מצביע על סתירות שונות במניין תקופות המלוכה של יוספוס, כולל כמה מההשלכות המגוחכות הנובעות ממנו (לדוגמה, מתן מלך צור נעשה לאב בגיל 11; אתבעל נעשה לאב בגיל 9). הניג מדגיש כמה ניסיונות מסמרי שיער להתאים בין הרשימות, וכן תגליות ארכיאולוגיות בעייתיות הקשורות אליהן.
”הדילמה של ההיסטוריון המודרני היא בתהייה אם יש לייחס את המוזרויות הקיימות אצל יוספוס בתיאור הכרונולוגיה המלכותית של צור ליוספוס עצמו, למקורות שהוא מציין, או שמא לסופר/ים אנונימי/ים כלשהו/ם שלאחר זמנו”, כותב הניג. ”קיצורו של דבר, יוספוס ניצב למעשה לבדו, דבר המאלץ את אלה שרוצים להשלים את הפערים בהיסטוריה של צור להאמין כי לא ניתן להטיל כל דופי בו או במקורותיו... רשימת המלכים כפי שהעבירה יוספוס, וכפי שהיסטוריונים מודרניים תפסו אותה, היא בגדר פרודיה לא פחות מאשר היסטוריה”. ללא ספק, ישנם פגמים בכרונולוגיה של יוספוס. הוא איננו מקורנטול שגיאות לחלוטין.
לסיכום
מתן אמון מוחלט בכרונולוגיה שמספקת רשימת מלכי צור של יוספוס—בייחוד בכל הנוגע לחירם ולניסיון הסנכרון עם שלטונו של שלמה—יהיה בגדר טעות. ראשית, הנתונים סותרים תגליות חומריות. שנית, הם סותרים את עצמם שוב ושוב. והם סותרים במישרין את התיאור המקראי. הסיבה לסתירה פנימית זו נשארת בגדר השערה, כפי שאמר הניג. אולם, במצב הנוכחי, כל הניסיונות לגזור ולהדביק את הסיפור המקראי כך שיתאים לנתונים הנם מוטעים.
המקרא מרמז שהמלך חירם היה קיים במקום ובזמן התואמים את מרבית תקופת מלכותו של דוד המלך, אם לא את כולה. וכפי שראינו, הכרונולוגיה הצורית הפגומה של יוספוס חשודה מכדי להטיל ספק בכך.
דבר זה מחזיר אותנו למבנה האבן הגדול של ד”ר מזר ולהשוואה בין הנתונים הארכיאולוגיים לבין שמואל ב’ ה’. התיארוך המוקדם של מבנה האבן הגדול אינו תואם את הכרונולוגיה של יוספוס. אבל הוא בהחלט מתאים היטב לנרמז במקרא: מבנה ארמון שנבנה בתחילת שלטונו של דוד המלך, מיד לאחר שנעשה למלך על כל ישראל וכבש את ירושלים.
אחרי הכול, כפי שנאמר בשמואל ב’ ה’, י”א–י”ב (בקטע המהווה פסקה שלמה במקור העברי, כלומר ששני הפסוקים האלה קשורים ישירות זה לזה): ”וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד. וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל; וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ, בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”.
האם דוד הבין כי אלוהים המליך אותו על ישראל רק בסוף ימי מלכותו, לאחר שחירם בנה את ארמונו?
ודאי שלא. ארמונו של דוד נבנה בתחילת ימי מלכותו מירושלים או זמן לא רב לאחר מכן.