המקדשים הנעלמים של כנען

לפני הגעת בני ישראל, היה מקובל כי כל עיר עתיקה בכנען כללה מקדש משלה למטרות פולחן. אולם, עבור ישראל, עבודת ה”מקדש” נשמרה למקום מקודש אחד: בתחילה, כל מקום שבו הועמד משכן, ולאחר מכן בבית המקדש בירושלים.

עבור ארכיאולוגים והיסטוריונים החוקרים ישובים בכנען, היעדר מקדש מתפקד יכול לשמש כסמן תרבותי המעיד על שליטה ישראלית. תופעה זו ניכרת ביישובי הרמה של תקופת הברזל I, בהם ישראל שימרה את שליטתה. אבל בתקופת הברזל IIא קרה משהו מעניין: בעיירות רחוקות מהרמה המרכזית לא היו מקדשים.

פרופ’ אברהם פאוסט מאוניברסיטת בן גוריון הפנה את תשומת הלב לשינוי זה במאמרו משנת 2021 ב-Jerusalem Journal of Archaeology, והסביר כי בתקופת הברזל IIא , מקדשים בערים מרכזיות בצפון-כמו מגידו, חצור, בית שאן, וגם תל קסילה הסמוך לחוף הים התיכון-חדלו לתפקד (The ’United Monarchy’ on the Ground). במגידו, מסורת בת אלפי שנים של פולחן במקדש פסקה בפתאומיות בתקופה זו, תקופת דוד.

מה קרה לאתרי פולחן אלה במהלך תקופת הברזל IIא? לדברי פרופסור פאוסט, ברור שהייתה כאן השתלטות על ידי בני ישראל: ”זה היה מהפך גדול, וחשוב להדגיש שלא רק שהוא התרחש במקביל לשינויים כה רבים אחרים, אלא שהוא גם מכוון אותנו לעבר החברה היחידה שאנחנו מכירים שלא היו לה מקדשים בכל יישוב – החברה הישראלית.”

ערים חסרות מקדש אלה מספקות הוכחה נוספת להיקף הממלכה המאוחדת במהלך המאה ה-10 לפנה”ס. הן מראות כי האחיזה הטריטוריאלית של דוד השתרעה הרבה מעבר לירושלים. הוא שלט לא רק על הרמות הדרומיות כראש שבט קטן, אלא ממלכתו גדלה בממדיה ובלעה את מישור השרון ואת עמקי הצפון, תוך שהיא מחריבה מקדשים זרים בדרכה. דור לאחר מכן, המקרא מספר כי שלמה ביסס את שלטונו בערים אלה באמצעות תוכנית הבנייה האינטנסיבית שלו (מלכים א’ ט’, ט”ו).